מעבר להרי החושך

פורים

אני יודעת.

בטח רובכם חושבים שפורים זה הזמן שבו מותר לדתיים לדפוק ראש ועוד להגיד שזאת מצווה. 

אבל איך אומרים אצלנו? 

מי שטעם יין הונגרי אותו לא יטעו כבר לעולם.

אז פעם, בתנאי חממה, לפני שהמשלוחי מנות הפכו למבצע לוגיסטי מורכב, כשלא הייתי צריכה לשמוע מגילה בסבב ב או ג, פעם טעמתי מפורים באמת. 

זה היה פורים נשגב שכזה. 

לא זוכרת הרבה. הייתי ערה אז יותר מ24 שעות ברצף, עד שב12 בצהריים דחפו אותי למיטה לשעתיים, וקמתי חדשה לסעודת פורים. 

היה מיוחד ושמח, ובעיקר קרוב לקב"ה.

כל כך קרוב וכל כך מתוק... 

בכיתי אז. 

לא בטוחה אם משמחה או מעצב. 

כנראה שפשוט מרגש.

היום אמרתי לבעלי שפורים זאת חתיכת עבודה רוחנית, ואני לא בטוחה שאני מוכנה. 
את יודעת, הוא ניסה לעודד, על יום הכיפורים יש דיון אם עיצומו של יום מכפר, או שצריך גם לחזור בתשובה, אבל על פורים אין דיון. זה ברור לכולם שעצם היום מכפר.

לא יודעת אם זה מרגיע אותי או לא.

בסך הכל כבר פיספסתי הרבה פורימים. וגם השנה אני כנראה אפקד על מבצע משלוחי מנות וסעודת פורים וילדות שצריכות להתחפש ולאכול ממתקים כדת, אבל בלי לתת לעודפי הסוכר לעלות להן לראש (תנסו פעם ילד שיכור  בגיל צעיר זה עובד גם עם סוכר. חוויה מעניינת אם כי מפוקפקת למדי). בעלי לא משתכר. הוא מתבסם. אבל זה הופך אותו לעייף. כאילו, מי לא עייף מפורים? 

ובכלל אסור לי אלכוהול, אבל בכל זאת, הייתי רוצה לטעום שוב מה"יין הונגרי" ההוא. נראה לי שאמצא שם התחלה של תשובה...

איך אומרים אצלנו? שנזכה.

אני לא ברסלברית. הרב קוק אמר שלא נהיה קוקיסטים, ושבכלל, נהיה אנחנו ולא מישהו אחר, אבל רק בשביל המשל:

https://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/2510