לפני 6 שנים. 6 במרץ 2018 בשעה 19:33
לפחות לא עכשיו.
האנטיביוטיקה הורגת כל חשק מיני, או בכלל כל משהו שקשור לחיים.
אבל אני לא יכולה להגיד שרע לי עם זה.
הכאב באוזן נעשה עמום, השמיעה עוד לא חזרה לגמרי.
אני בעיקר עייפה.
אפילו לפצוע את עצמי זה נחמד ולא מעבר.
התשוקה היחידה שנשארה זאת התשוקה לשוקולד.
טוב שמשהו נשאר. אחרת באמת הייתי זומבי.
אה. ונשארה לי עוד התמכרות אחת.
אולי אובססיה זה השם המתאים.
אולי אהבה.
יותר נכון הערצה.
ודאגה.
הרבה דאגה.
דאגה אובססיבית, כבר אמרתי?
אז זאת הסיבה שאני נכנסת לכאן.
עוקבת.
מאושרת כשטוב לה.
רוצה להחטיף מכות למי שפוגע בה.
והכל מרחוק. לא באמת מכירה.
סליחה מתמחה יקרה. האנטיביוטיקה הרגה הכל חוץ מהדאגה. כנראה שפולניה הייתי ופולניה אשאר. ואת תשמרי על עצמך.
