התחלתי לראות לא מזמן את הסדרה "ממלכה"
(כן. סיימתי עם הרמון. קצר מדי.)
שמלות, חרבות, גברים חתיכים על סוסים, טירות ויערות.
זה כמו סיפורי האגדות שגדלנו עליהם, רק למבוגרים...
ימי הביניים זאת לא כוס התה שלי, אז אני לא אכתוב הערות היסטוריות.
רואים שהסדרה מהעת החדשה, וטוב שכך.
כל המטרה שלה היא לתת לי לנקות את הראש לפני השינה. לא באמת אכפת לי איך העסק היה פעם.
בכולופן, הנציגות של עולם הבדס"מ שם הגיעה עם שיגעון.
עם המלך שהיה רודף שמלות אבל גם רדוף מהרוח של אחיו...
אם נשים בצד את זה שבדס"מ אולי עדיין מוגדר בתור סוג של סטייה או הפרעה, אני תוהה אצל כמה מאיתנו זה באמת סוג של שיגעון?
על עצמי, אני יכולה להעיד שנטיות מזוכיסטיות היו לי לפחות מכיתה א (כבר כתבתי פה על המכשפה מבת הים הקטנה), אבל התחלתי לחקור וללמוד ולהכיר בזה, רק כשהייתי בעמקי השיגעון.
אני תוהה למה זה ככה אצלי, והאם אני היחידה?
וכן. אני יודעת שהתרחקתי.
ושאני לא עונה לפרטי.
פשוט אני חייבת קצת יציבות לתקופה הקרובה, ויודעת שקשרים וחפירות לעומק יקשו עליה.
גם אם אני חופרת רק בתוך עצמי.
אז זרקתי לכם תהייה, יכול להיות שאני אחזור להתעמק בה רק בהמשך.
בינתיים, הלכתי לגמוע סיפורי אגדות למבוגרים ולשקוע בצרות של אחרים מימי הביניים
(גם לי יש צרות מימי הביניים. קוראים לזה סמינריונית שעוד לא הגשתי. מישהו רוצה להתחלף?)
לילה טוב, סוטים יקרים!
