אני לא פה.
זאת אשליה אופטית.
אני באופן כללי לא נמצאת.
אני לא אני.
אבל זה טוב.
ההרפתקה המטורפת והכואבת שלי מתקדמת. בקרוב נעשה לה סקירת מערכות.
אני חרמנית בטירוף אבל לא מוכנה שיגעו בי.
הכל כואב.
הבטן. הגב.
הרגש התחרפן לגמרי.
יש ימים שאני לא מרגישה.
יש ימים של בכי.
ועכשיו ערב חג אני פשוט פוחדת.
רועדת כמו אחרון אנשי תנועת המוסר.
אולי בכל זאת בעלי הצליח להשפיע עלי משהו.
הנשמה שלי כזאת חסידית, והוא כזה ליטבק... ודווקא הוא רגוע עכשיו. תלמיד הרב קוק. בטוח. שלו.
אז אני פה כדי לאחל לכם שנה טובה, מלאת שמחות והרפתקאות.
וגם כבר לבקש סליחה שנעלמתי, וכנראה שאיתי לבינתיים גם המאנצ' דוסים. אם למישהו מתחשק להרים את הכפפה אז הוא מוזמן בשמחה...
אני אסיים במילים שקצת משקפות את הפחד שלי.
הן שייכות ליום כיפור, אבל יש כאלה שאומרים אותן בכל יום...
וַאֲנִי נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, נִמְאָס בְּעֵינַי וּשְׁפַל אֲנָשִׁים:
וְאֵין לְעַבְדְּךָ כֹּל לְכַבְּדֶךָ, לְהָשִׁיב לְךָ גְמוּל עַל חֲסָדֶיךָ:
כִּי הִרְבֵּיתָ טוֹבוֹת אֵלָי, כִּי הִגְדַּלְתָּ חַסְדְּךָ עָלָי:
וְרַב שִׁלּוּמִים לְךָ חֻיַּבְתִּי, כִּי עָשִׂיתָ טוֹבוֹת אִתִּי:
וְלֹא חֻיַּבְתָּ לִּי גְּמוּלֶיךָ, כָּל טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ:
עַל הַטּוֹבוֹת לֹא עֲבַדְתִּיךָ, אַחַת לְרִבּוֹא לֹא גְמַלְתִּיךָ:
אִם אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה נָּא כְמוֹ, לֹא יָדַעְתִּי סְפוֹרוֹת לָמוֹ:
וּמָה אָשִׁיב לָךְ וְהַכֹּל שֶׁלָּךְ, לְךָ שָׁמַיִם אַף אֶרֶץ לָךְ:
יַמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּם בְּיָדֶךָ, וְכֻלָּם יִשְׂבְּעוּן מִיָּדֶךָ:
וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאנֶךָ, וַחֲפֵצִים לַעֲשֹוֹת רְצוֹנֶךָ:
וְאֵיךְ נַעֲבוֹד וְאֵין לְאֵל יָדֵנוּ, וְלִשְׂרֵפַת אֵשׁ בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ:
וְאֵיךָ נַעֲבוֹד וְאֵין זֶבַח וּמִנְחָה, כִּי לֹא בָאנוּ אֶל הַמְּנוּחָה:
וּמַיִם אַיִן לְהַעֲבִיר טֻמְאָה, וַאֲנַחְנוּ כְּדָוָה טְמֵאָה: