אמרתי לכם שההרהמורניקיות פמיניסטיות?
אני רואה באישה ייצור שקט, טבעי מורכב והרמוני.
אני לא חושבת שאישה בנויה למלחמות.
מלחמות מכל סוג.
יש להן מספיק מלחמה בתוך עצמן עם כל מצבי הרוח המשתנים עם החודש.
אז היום פגשתי הר המורניקית שבימים כתיקונם להוטה אלי קרב! היא התחילה להסביר לנו בלהט פוליטיקה, חינוך והשקפת עולם... אבל היום לא היה יום רגיל. היא כבר כמה זמן מנסה להיכנס להריון ולא מצליחה... מה שאומר שהיא לא מניקה ולא על גלולות... זאת אומרת שהיא נתנה להורמונים הטבעיים להכות בה.
והם היכו בלי רחמים.
זה כמעט נגמר בדמעות. אפילו אני התחלתי לרחם עליה...
לא חושבת שמלחמות זה לנשים. אנחנו נלחמות בעצמנו מספיק. אל תגעו לי בגורים שלי והכל יהיה בסדר. שונאת שצריך לצאת ולהתחספס. שונאת שנוגעים לי בגורים ושונאת שאפילו מי שמניף את דגל המשפחה הלכאורה נורמלית, לא מבין מה זאת אישה.
אבל אפילו לכתוב את הפוסט הזה זאת מלחמה. מלחמה בתחנות רוח...
בעולם מקביל אני ישנה עכשיו מכורבלת בידיים של מישהו שרוצה בטובתי רק כדי להרגיש בעצמו טוב. מישהו שלא ייתן לאף אחד לפגוע בי. מישהו שילחם במקומי. מישהו שיציל אותי אפילו מעצמי.
מישהו שקיים כרגע רק באגדות.
