סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דקויות

זה לא משחק, זו מציאות
המבט האחר, החדירה לעומק
הגישה השונה למציאות
הזחילה במעלה העצבים...
אל תוככי המוח האנושי,
אל סף הכאב
לפני 17 שנים. 20 בינואר 2007 בשעה 7:21

שבת בבוקר
אני במשרד, לבד.
יפה בחוץ, הלמות פטישים
המכים בבנין הסמוך ההולך ונבנה
חשבתי שתבואי..
אולי את ישנה עדיין
וריחי במחשבותייך
התחושה. הטעם

הנה את מחייכת
יודע..אני שם
עלייך סביבך..
בוחן נוגע לוקח..

מתעורת..
המציאות טופחת על פנייך..
חזרת אליה, אליו, אליכם.

שבת בבוקר..
יכול להיות אחרת?
כמובן שלא...
זה רק חלום.

באה מאהבה+ - יום ראשון. "המציאות הטופחת" זימנה מצב בו, למרות היותנו יחד - אתה באור השמש המופז ואני, כאן, בקור ובגשם. היפוך אקלים , בלבול ביבשות..
שומעת את הקול שלך ויודעת שאתה קרוב, הגם אם לא באותו מזג האויר - הרי שבאותו מזג הרוח.. אתה הרבה יותר קרוב ממה שעשוי להראות.
"חשבתי שתבואי.." הלא באתי...אני יודעת שהרגשת.
יום ראשון בבוקר , נותרו עוד שבעה ימים. נצח שנמשך שבוע.
ואהיה איתך.
לפני 17 שנים
ממתין בסבלנות​(שולט) - שבעה ימים?
נגוזו נמוגו..
התפוגגו..וזה לא סידן..

יותר קרוב ממה שנראה..
מי שאמר שהזמן עומד מלכת?

אצלי הוא לא..
אצלך?

ושוב..
חוזר חלילה ..
כמו מלכה/שפחה
מעלה מטה..
קרוב רחוק..

והכל פה בפנים..
בלב בתחושות..

יום ראשון..
והבא אחריו..
ולעולם לא נסתכל לאחור

רק קדימה.. ולמעלה.


לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י