שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כשזה עמוק

כל מה שמפורסם כאן
יש לו משמעות
לפני 4 שנים. 7 בנובמבר 2020 בשעה 7:53

נפגשנו בפעם הראשונה אי שם בשנת 2008. סיור מהעבודה לירושלים. נפל בחלקי להיות בקבוצה שלו.
גבר חלומות.  בחיי. רווק, גבוה, חסון, שנון, מצחיק, חכם.... וואו. אבל הסיור הסתיים וזהו.
שנה אחכ סיור שוב בירושלים ואני משובצת לקבוצה שלו.
זה אתה?? איזה קטע
זו את?? וואו...
אז כבר שמרנו על קשר.... מישהי דיברה איתו ואני קיבלתי כרטיס ביקור.... נו פעם... בלי הטכנולוגיה... קצת התכתבנו במיילים... לא מעבר.
בשנה השלישית כבר הצטרפתי לקבוצה שלו בלי להמתין לגורל.
מידי פעם שוחחנו בטלפון, נפגשנו בירושלים בחאן לסושי טעים, מסעדה על החומות, סקס רגיל...
כמה פעמים ביקרתי אצלו בבית עם מרפסת מהממת, התגנבות לחדר שלו שהדריך קבוצות בצפון, חדרים מעופשים פיקניקים על הרצפה הופעת סליחות של אתי אנקרי לפני כמה שנים ופסטיבל מקודשת אי שם בשנת 2013.... (למי שמכיר)

אני הייתי בקראש על הבחור.... נורא רציתי לרצות אותו, לתפוס אותו אבל זה לא קרה.

לפני שבועיים הוא חגג 43. ואחרי כמה שנים שלא היינו בקשר סימסתי לו מזל טוב, וכרגיל.... זה זרם כאילו רק אתמול שוחחנו.
אבל הזמן כן עבר, אני כבר אמא, פתוחה יותר, נחשפתי למיניות אחרת, כבר לא שופטת כבר לא מנסה ללכוד אותו.

הוא בא אלי. מהמם כהרגלו גבר צ'רמר חלומה של כל אמא יהודיה.
בישלתי
אפיתי
משוחררת מכל רצון "לתפוס"
שוחחנו המון
צחקנו. בעיקר על פסטיבל מקודשת,  אליו הגעתי עם ג'קט אדידס מפונפן קפאתי מקור בירושלים וחיכינו להופעה של אה וה. אוי כמה סבלתי שם בשאנטי....

ב24 שעות למדתי עליו יותר ממה שכל הזמן הזה ידעתי.
שוחחנו על מיניות
על הורות
על יחסים
אפילו קבענו לפסטיבל שאנטי (כשתיגמר התקופה הזו)  והבטחתי לבוא בשמלה מגרדת כביש וקפוצון דהוי כיאה למעמד...

כשהוא יצא היתה לי תחושת החמצה כזו...
יש אישה שלא מכירה??
את התחושה הזו של אוף... למה הוא לא קבוע בחיי. נוכח. נמצא.

נשמתי. הבנתי שאני צריכה להיות מאושרת. הוא נותן לי את מה שהוא יכול.
וגם זו אהבה
❤️

לפני 4 שנים. 6 באוקטובר 2020 בשעה 12:03

השיר הזה מככב כאן. אני יודעת.....

 

אבל היום, בשבריר של שניה הוא היכה בי בבטן.

או בלב.

 

מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה...
כָּךְ:
בְּמַבָּט מָסוּר וְעָגוּם
שֶׁל עֶבֶד, שֶׁל כֶּלֶב נָבוֹן.
הָרֶגַע גָּדוּשׁ וָזָךְ.
דּוּמִיָּה
וְכֹסֶף סָתוּם
לְנַשֵּׁק אֶת יַד הָאָדוֹן

 

רחל

 

 

*אני לא בוכה... זו המציאות שנכנסה לי לעין

לפני 4 שנים. 16 בספטמבר 2020 בשעה 10:07

 

סיימתי גם את הפרוייקט הזה!

 

תחושת שיחרור נהדרת

 

וכמה זה מחרמן שהוא שולח הודעה בבוקר

 

"בהצלחה במבחן"

 

 

לפני 4 שנים. 2 באוגוסט 2020 בשעה 19:17

 

הפעם לראשונה אני השולטת.

קובעת את הטון.

את הקצב 

את המעשים.

את המילים

וגם את השתיקות.

 

וגם כאן החלטתי להשתחרר מכל מיני עכבות

 

השתנתי עליו

והוא לא ויתר על אף טיפה וליקק גם את הטיפות שנזלו לי על  הירך.

 

איזו התמסרות מופלאה.....

 

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 13 ביולי 2020 בשעה 10:51

מזה זמן שרציתי לפנות אליה.
לא להתחיל איתה.
פשוט לפרגן.
משהוא בכתיבה שלה הצליח להוציא אותי מדעתי ובמקביל כל כך נגע בי. 

כמו תה עם לימון דבש וג'ינג'ר 

דיברנו
ואז היא אמרה לי
"תכתבי על אושר, תוציאי אותו והוא יבוא"


היא צדקה.

לפני 4 שנים. 4 ביולי 2020 בשעה 17:55

נו.... אחרי הגילוי על מצליף סיעתי (מוזמנים לגלול למטה כמה פוסטים)

היום התווסף גילוי חדש

"מבחן הקשר הרציונלי"

 

עלינו לבדוק האם קיים קשר רציונלי בין הענישה לבין מי שמקבל את העונש

 

#איזה כיף שהזכויות שלנו מעוגנות בחוק,😂😂😂

 

שבוע מידתי לנו💋❤️❣️

 

לפני 4 שנים. 2 ביולי 2020 בשעה 7:49

                "היום זה יום של בית משפט"

מי היה מאמין שהיכל הצדק יכול לספק כאלה פנטזיות.

 

 

 

 

 (בהנחה שאתם לא בדיון הארכת מעצר....,😂)

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 21 במאי 2020 בשעה 20:35

מתכוננים לרכיבה

"אל תלבשי כלום מתחת למעיל"

אתה אומר לי 

ואני מבצעת

ואז כשמסביבנו רק מדבר 

המעיל יורד

הרוח מצליפה 

הפטמות מזדקרות

הידיים למעלה

אמנם זה לא נבדה....

אבל זה איתך

 

 

 

#טרםהוגשם

 

 

 

We can fly 

לפני 5 שנים. 19 באוקטובר 2019 בשעה 4:57

"התקווה שייכת לילדים.

 

אנו, המבוגרים, כבר קיווינו, וכמעט תמיד הפסדנו."

 

(מרגרט מצאנטיני)

לפני 5 שנים. 6 באוקטובר 2019 בשעה 14:56

 

אבל היא שם בחלומות 
שלא יתגשמו בלעדיך 
היא מחפשת ת'מקום שבו 
לא תחשוב עוד עליך 
אם אתה הולך אז קח אותי 
אתה שומע זאת אני 
שרה אליך