שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כשזה עמוק

כל מה שמפורסם כאן
יש לו משמעות
לפני 6 שנים. 28 ביוני 2018 בשעה 19:58

- אני בעד אנגליה


- לא בייב, את בעד מי שאומר לך!!!!


- טוב, טוב אל תרתח....


- אנחנו היום כולנו בלגים


- תקשיב... יש סיבות למה אנגליה עדיף....


- הלו... את הסיבות תפרטי לי, אם ארשה לך, כשאחליט... עכשיו שקט מוחלט ובראש רק בלגיה!

- טוב.....

 

 

 

....Lucky Bastard

לפני 6 שנים. 25 ביוני 2018 בשעה 3:35

"אני כאן", אמר הקול, "מתחת לעץ התפוח".
"מי אתה?" שאל הנסיך, והוסיף, "אתה מאד יפה".
"אני שועל", ענה השועל.
"בוא לשחק איתי", אמר לו הנסיך הקטן, "אני עצוב".
"אינני יכול לשחק איתך", ענה השועל, "כי אינני מאולף".
"אה, אני מתנצל", אמר הנסיך הקטן.

 

"בשבילך אני רק שועל כמו מאות אלפי שועלים אחרים, אבל אם תאלף אותי נהיה זקוקים איש לרעהו. אתה תהיה בשבילי אחד יחיד ומיוחד בכל העולם, ואני אהיה בשבילך אחד יחיד ומיוחד בעולם..."

 

"בבקשה.... אלף אותי" אמר השועל

מה עלי לעשות?", שאל הנסיך הקטן.
"צריך סבלנות", ענה השועל.

 

💟💖💞

 

לפני 6 שנים. 16 ביוני 2018 בשעה 20:18

בר על הים, אני עם קאווה אתה עם בירה, מקשקשים מתנשקים מתחבקים
הולכים מחובקים לכיון האוטו,

אתה שולף את החגורה שלך מהמכנסיים וכורך סביב הצוואר שלי, מהדק!
"אמרתי לך שאוליך אותך לאוטו עם רצועה!"
"יש כאן אנשים.... רואים"

"שקט!!תלכי כמו כלבה גאה!!"

הולכת כמו כלבה גאה!

 

 

 

 

לפני 6 שנים. 11 ביוני 2018 בשעה 8:29

נשאלתי כבר כמה פעמים למה הפסקתי לכתוב.

בפוסט הקודם בלילות אהבה בצמח כתבתי שהלכתי לבדי... טוב זה לא לגמרי מדוייק... 

בהופעה הזו הייתי עם צ'ופצ'יק שגדל לי בבטן.... אז עוד לא ידעתי אם זה הוא או היא....

אני עוד זוכרת איך בהופעה ישבתי וליטפתי את הבטן

מאז הספקתי להפוך לאמא ויסלחו לי כל השולטים המהוללים כאן - הקטן היונק לא רואה אתכם ממטר....😉

הוא קובע מתי אשן, מתי אקום, מתי להתקלח, מתי לעמוד ומתי לשבת.

 חלפה לה שנה מרתקת, מלאת עניין וחויות 

למדתי המון על עצמי, על הסובבים אותי, על חברות, חברים משפחה ואפילו השותפים שלי בעבודה.

 

לפני 7 שנים. 3 באוגוסט 2017 בשעה 17:10


בית גבריאל הופעה של החברים של נטאשה ואהוד בנאי
ניסיתי לגייס כמה חברות שלא הסתדר להן.
ללכת לבד? להופעה? בטו באב? מדגיש את הבדידות והיעדר האהבה...
מה עושים?
מוותרים?

בשניה עוברת בי המחשבה שבילוי מול הטלויזיה בבית לא עדיף,
מחליטה!! קונה כרטיס, מכינה תיק, שמיכה כרית מים אולי יתחשק לי להיזרק על הדשא....
לעשות מה שאני רוצה!!! הכי אהבה עצמית שיש!!

לילות אהבה שמחים!!!

לפני 7 שנים. 3 ביוני 2017 בשעה 18:02

 

קניתי אותו יחד איתך, נכנסתי לחנות וכמו סשן פומבי, לא ראיתי כלום חוץ מהקולרים ואותך.

לא שמתי לב למוכר, לאנשים שנכנסו, לזמן שעבר.
הרגשתי שאם קניתי אותו איתך, הוא שייך לך...
הקשר לא צלח מכל מיני סיבות (לא, לא יהיה כאן רפש, הוא אדם ומאסטר מדהים)
וכמובן שגם הקולר נכנס עמוק לארון.
אחרי תקופה הוצאתי אותו,

ענדתי אותו על הצוואר,

רציתי לבדוק עם עצמי איך תהיה ההרגשה, אם עדיין תהיה תחושת שייכות.
הגוף הפך רפוי מיד
השמיעה מטשטשת
מעין עירפול קל
אבל תחושת השייכות היתה לעצמי, למקום הזה שנקרא נשלטת/סאבית/שפחה/כלבה
למה אני זקוקה בקשר כזה
מה הבדסמ שלי.
מצליחה לזקק מה אני צריכה.
אין שום סיבה שהוא יוחבא עמוק בארון, אין שום סיבה לזרוק אותו.
 החלטתי שהוא יסמל עבורי את מי שאני.
הקולר נבחר על ידך אבל אני זו שיצקתי את המשמעות
ולכן הזמן שחלף עזר לי להבין
שהקולר שייך לי

 

לפני 7 שנים. 2 ביוני 2017 בשעה 10:20


אנחנו בים
מסיבת בדסמ שישי בצהריים, התאספו להם אנשים.... שמש שמן שיזוף משקפי שמש חופש....
אני עם בגד ים
אנחנו מתמקמים מתחת לאחת השימשיות. אתה עונד עלי קולר ורצועה
מתיישב על כסא ים
בירה ביד
ואני על החול
הראש עליך
בואי כלבונת נלך לים אתה אומר לי,
ומוביל אותי לים.
כשאנחנו בתוך המים אתה אומר לי להוריד את בגד הים. אני קופאת. אתה מתקרב אלי, קדימה כלבונת יפה שלי תורידי....
אני מורידה
ערומה במים
מתרגלת

צפה


ואז אתה מתחיל להוביל אותי החוצה
אני מתאבנת ממבוכה
ערומה
רק עם קולר
משלבת ידיים מכסה את עצמי...
את שם לב למבוכה שלי ואומר לי -ידיים מאחורי הגב!
הולכים לשימשיה שלנו
אני מתיישבת לרגליך
החול נדבק לגוף הרטוב שלי
אתה מלטף לי את הלחי ואומר אני גאה בך כלבונת שלי

 

לפני 7 שנים. 1 ביוני 2017 בשעה 18:20

"אם אתה רוצה שמשהו יעשה כמו שצריך,

עשה אותו בעצמך."

 

 

 

*ואחרי זה עוד אומרים שאני פריק קונטרול.....

לפני 7 שנים. 30 במאי 2017 בשעה 8:57

 

 

וַיֹּאמֶר מִי-אָתְּ

וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ

וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל-אֲמָתְךָ

כִּי גֹאֵל אָתָּה

 

 

*חג שמח

לפני 7 שנים. 29 במאי 2017 בשעה 19:59

לפני שנתיים בערך ביקרתי עמיתה שלי לעבודה.

בעודנו מקשקשות נכנסה למשרד שלה נערה- אישה, אז היא היתה חיילת, פניה עצובות.

שאלה העמיתה את החיילת האם אפשר לפתוח בפני את הסיבה בגללה היא עצובה.

ואז סיפרה החיילת על פרידה מבן הזוג שלה. היא נפרדה ממנו בגלל כל מיני תכתיבים חברתיים ולא בגלל שאינם מסתדרים. סיפרה כמה היא אוהבת אותו אבל מתקשה לעמוד מול הסביבה (הבחור היה שמן)

התחלנו שיחה עמוקה על חשיבות האהבה מול החשיבות שאנו נותנים לביקורת של הסובבים אותנו, על מה חשוב באמת בחיים מה ניתן לשנות ועם מה עלינו להשלים. וכו וכו 

לאחר כמה ימים עידכנה אותי העמיתה שהשיחה עזרה לה, לחיילת, והם חזרו להיות ביחד.

היום קיבלתי תמונה בוואצ אפ של זוג צעיר בחתונה, ממש לא זיהיתי במי מדובר

ואחכ הגיעה שורה נוספת:

"הם מתחתנים היום בזכותך"

 

האמת,

התרגשתי!!