במקביל ללימודי באוניברסיטה עבדתי באבטחה ושם הכרתי אותו. בחור גבוה, זקוף, שזוף, עיניים בצבע ים בקאריביים. הסתכלנו אחת על השני ובחיי... שהיה ניצוץ
מאז נפגשנו כמה פעמים במהלך המשמרות, טוב נו...ידעתי את סידור העבודה ויכולתי למקם את עצמי בסביבה...
היתה רק בעיה אחת קטנה... הבחור נשוי.
אני באמת שלא זוכרת את השתלשלות העיניינים בינינו אבל נפגשנו כמה פעמים והאהבה.... אוי האהבה...
אבל לא היה לזה סיכוי ונפרדנו. אחרי זמן מה קיבלתי טלפון "אני מתגרש בואי"
מזה באתי... רצתי!!!
הגעתי לשכונת סלאמס בעיר גדולה, דירה עם ריהוט מינימלי וגבר חיי שמחכה לי.
יצאנו מידי פעם, שמתי לב שלעיתים הוא לא איתי, לפעמים בוהה, לפעמים נרדם, כשאנחנו בחוץ הוא רוצה ללכת מכות עם כל מי שמסתכל עלי או שנדמה לו שמסתכל עלי, והרבה פעמים בעיות בזיקפה....
בירה בכמויות וסיפורי טראומה מהצבא, מהימים שהיה צלף ביחידת מסתערבים או משהו כזה.
לא מוכן ללכת לעבודה (אז כבר לא עבד באבטחה אלא במשרה מצויינת) לא מוכן לשמוע על חברים ויותר ויותר נשאר בבית.
"ואני כאן" אחת, שבדיוק סיימה לימודי עבודה סוציאלית, חושבת שתציל את הגבר הזה, הגבוה והיפה שהפך מיום ליום לשבר כלי...
רק אחרי זמן מסויים הבנתי שהבחור שותה. שותה בכמויות, שהוא פשוט שיכור כל היום...
הלכתי ממנו ואמרתי לו שכל עוד הוא שותה אני לא מוכנה להיות איתו.
ואז מגיע טלפון. אני לא שותה. בואי!
ואני- שוב, רצה! נכנסת לדירה מוזנחת, מלוכלכת, מוגפת, הוא מחבק ונרדם. אני נכנסת לאטרף והופכת את הבית שלו. מוצאת בקבוק וודקה הולכת אליו כשהוא ישן ומתחילה לצרוח: " זה לא שותה?" "אתה שקרן" וכיוב.
הוא קם משינה ואני רואה עיניים חלולות שפעם היו הכי יפות בעולם.. והבחור מתחיל לחנוק אותי ביד אחת וביד שניה מכופף לי את היד שמחזיקה את הבקבוק.
אני מתחילה לצרוח "אתה חונק אותי" "אתה הורג אותי" מתנגדת
פתאום הוא מבין. עוזב אותי. ואני, באטרף, כבר אמרתי? טסה לכיוון הדלת ללכת משם. הוא מקדים אותי. נועל את הדלת, ואומר את לא הולכת מכאן לשום מקום, מתחילה מריבה שאני מבינה שלא תיגמר טוב, ואז בתושייה שאינה מובנת לי עד היום, אני מרגיעה את המצב.
אומרת לו שלא אלך. אני איתו, אני אוהבת אותו, אני סולחת.
הוא נשכב ואני מלטפת אותו עד שירדם.
ברגע שנרדם, אני לאט לאט משתחררת מהאחיזה שלו, בורחת משם ומתפללת שלא יקום.
חלפו מאז 15 שנים. שמעתי על אישפוזים בבתי חולים פסיכיאטרים וניסיונות גמילה.
כמה שנים אחרי המקרה קיבלתי ממנו טלפון. אמר שהוא נקי, שבטח לא אאמין לו אבל אני אהבת חייו. שלא אהב מישהי כמו שאהב אותי ושהתאהב בי באותו יום שהמבטים שלנו נפגשו בפעם הראשונה. הפעם לא רצתי... עניתי בנימוס שאין לנו סיכוי....
אין לי מושג מה איתך, גבר אהוב, מקווה שהצלחת לצאת מהתהום.
סליחה שלא יכולתי למשוך אותך למעלה
