את ימי הגשם באילת בחורף הזה אפשר לספור בקלות... אפילו לצמצם את זה לשעות במקום ימים.
אני אוהבת חורף, מאוד... למרות שסובלת קשות מהקור.
כל הערב ירד גשם
ושוכבת במיטה עכשיו
אחרי היום ההזוי הזה
הראש כואב, הולם ופועם
הנפיחות מהמכה בבוקר רק גדלה
כל החלונות בדירה הריקה פתוחים
ואני לוקחת אוויר עמוק לריאות
והריח של הגשם מבחוץ, של אדמה רטובה, של נקי....
זה זורק אותי הביתה
לדירת צימר שלי
למרחבים והשדות הלא נגמרים
לימים מול תנור
לבקרים עם ביגוד טרמי ועבודה בגשם, בשטח, ברוח ונעליים כבדות מבוץ
לטיולים יומיים בחוף, גם בגשם- בעיקר בגשם. רק לתת ללהקת הפראים לפרוק אנרגיות ולהנות מהשקט והעוצמה שמסביב.
הכי הכי..... הריח של הגשם מזכיר לי את התפלצת.
חסר לי להתכרבל איתה בספה
חסר לי להריח אותה, להרגיש, לשמוע אותה, לכעוס עליה, לדבר אליה בעיניים בלבד, לחבק אותה, לקרוא אותה מרחוק, לקחת אותה איתי לכל מקום, לאהוב אותה....
נראה אתכם מרגילים את הבנק שרוטווילרית של 50 קג מרגישה אצלם בבית.
"ונשבע שהכל עוד יחזור להיות כמו שהיה....
אני נשבע שאחזור... אני נשבע שאחזור... אני נשבע שאחזור... אני נשבע שאחזור... אני נשבע שאחזור... אני נשבע שאחזור... אני נשבע שאחזור...."