היא פה... הבת זונה הקטנה שמכניעה ושוברת אותי כל פעם מחדש.
כשהימים והלילות מתחילים להתערבב
הטיולים הופכים תכופים יותר
האי שקט ברגליים כבר בלתי נשלט
האי שקט בראש כבר מתפרץ החוצה בעוצמה ולא מעט גם על אחרים ולא תמיד בצורה הכי הגיונית ושפויה.
אז גם השינה מגיעה לשיבוש מלא, לא יותר משעה וחצי / שעתיים בכל פעם
אז אני כבר יודעת שהיא בדרך...
צריך להתכונן.
פעם הייתי מנסה להילחם בזה, מנסה לברוח לה... אולי היא לא תמצא אותי אם אסתתר מספיק טוב... או אם אתקדם מהר מספיק.
אבל הזמן והניסיון לימדו שלא מהכל אפשר להתחמק..... אחרי זה הביקורים רק קשים יותר, והיא? במקרים כאלה בכלל מסרבת לעזוב.
כאילו מצאה לעצמה עוד סיבה טובה להישאר.
בינתיים היא פה... כבר 48 שעות
זה די אפסי ביחס להיסטוריה שלנו... אבל זה לא שניתן לברוח מהחרדה על כמה זמן היא מתכוונת להישאר.
טוב... צריך לישון קצת... אולי היא לא תשים לב שנירדמתי
