בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

זווית תשעים מעלות.

לפני 7 שנים. 13 במאי 2016 בשעה 18:29

כן, אני יודעת שאתה לא רוצה. אתה בעבודה, לחוץ ותשוש מעבודה קשה בשבוע האחרון ויותר מזה, חמש עשרה דקות בדיוק מועידה עם כמה מנהלים חשובים שבאו מהמרכז.. אבל אתה יודע שאני לא אוהב אם תאכזב אותי..

אתה מדליק את הסטופר ל12 דקות ומכוון עלייך את המצלמה בנייד. אתה מלקק את האצבע, מחדיר אותה לישבן. רועד. ליטוף אחד בזין. מוציא את האצבע. עצירה. עוברת דקה. את המחדיר את האצבע פעמיים, 2 ליטופים בזין. הפסקה. שלוש חדירות של האצבע ושלושה ליטופים. ארבע, חמש, ואני כבר מתחילה לראות שאתה מתחיל לאבד תחושה. הנשימות שלך נשמעות חזק באוויר. אתה בכלל זוכר שאתה בשירותים של העבודה עם הגניחות האלה, כלבה שובבה?

בפעם השביעית, מספר המזל שלי, אתה צריך ללחוץ חזק על הזין שלך ולהחזיר שתי אצבעות. אתה מתכופף כי זה יותר קשה. אתה מיבב מהלחיצה. אחח איך אני אוהבת שאתה מכאיב לעצמך בגלל הוראה קטנה שלי. 

שמונה, תשע, עשר- שלוש אצבעות ועוד לחיצה חזקה על הזין. כן אני רואה יפה יפה איך הפנים שלך מזדעזעות מהכאב.

עוד שתי דקות נשארו ואז אתה חייב ללכת לחדר של הועידה, לחזור להיות האדם הכל כך חשוב שאתה. אבל כרגע אתה רק שלי, זונה קטנה שמאוננת בשירותים בשבילי .

הזין שלך עבה ונראה כאילו עומד להתפוצץ עוד שניה.. אבל לא, קיבלת הוראה חד משמעית לא לגמור. תוהה אם באמת תצליח להתאפק עוד שתי דקות שלמות. חסר לך אם לא.

אתה נראה טוב, מתנשף בעצירות, פועל במהירות בשביל להספיק בזמן ואני מכירה את ההשפעה של משימות זמן עלייך, שלא נדבר על חדירה. 

שומעת אותך ממלמל את השם שלי, מתנצל על ההתנהגות המזעזעת שלך ממקודם. אתה סופר עד עשר ולוחץ חזק . סופר עד עשר ולוחץ חזק.  כן, יחסית לעונש יצאת דיי בזול, מאונן כמו סוס להנאתך.. מגיע לך דווקא הכאב.

אתה מסיים את ה12 דקות בקושי, החזה שלך נוצץ כאילו סיימת הרגע אימון אישי. נעמד על הברכיים, מראה לי איך אתה מלקק יפה את האצבעות שהיו לך בחור של הישבן. יפה מאד.

אתה נבהל לרגע, כאילו נזכרת איפה אתה ומה אתה עושה. מחכה כמה שניות ומבקש סליחה על ההתנהגות שלך ותודה על העונש המתוק כואב שהעברתי עלייך. מוסיף שאתה מצפה לפגישה הבאה.

אתה מתרומם, מרים את הבוקסרים והמכנסיים, לובש את החולצה ומכפתר אותה .

מכבה את המצלמה.

לפני 7 שנים. 1 במאי 2016 בשעה 14:26

סיימת את הקורס והועברת ליחידה שלי, לבונקר שלי, לבית שלי. אמרתי לך בדיוק כמו לכולן שבבית שלי אין מנוחה, יש עבודה 24/7, ואף אחד לא עושה לי בטן גב עם המדים. 

כזו אני,פרפקציוניסטית ושונאת בטלה. לא סתם נתנו לרב"טית קטנה להחליף קצינה דגולה. אני רוצה מאה ולא אחד פחות.

אני רוצה תה עם שתיי כפיות סוכר. את מביאה לי. לא מספיק מתוק בשבילי, שופכת ואת מכינה מחדש. עדיין לא מספיק טוב, ואת מכינה מחדש. אני רואה את העיניים השורפות שלך מנסות לחורר אותי כשאת חוזרת, אבל את מי זה מעניין? את שלי לשנה וכמעט שבע החודשים הבאים.

אני מלמדת אותך בקצרה וביעילות איך לכתוב דו"ח ומסמכים אחרים ואת כותבת במהירות הכל ומנסה ללמוד כמה שיותר מהמילים שרצות לי מהפה. את כותבת מסמך ואני מתקנת אותך שוב ושוב ושוב ושוב. לא, זה לא נכון. לא , זה לא טוב. את יכולה להתנסח טוב יותר קטנטונת. אם תפרסמי את זה ליחידות הקטנות את תרדי לכפיפות בטן עד שתקיאי.

אבל הכי אני אוהבת כשאת עושה טעויות. לפעמים את כל כך עסוקה שאת אפילו לא שמה לב. את נכנסת למשרד שלי, אני רואה את בית החזה שלך רוטט מפחד, העיניים שמסתכלות על כל כיוון חוץ ממני.. ואני סופרת בלב 3..2.. 1.. והינה נשימה עמוקה ואת מיישירה מבט ואומרת לי מה לא בסדר.  אני לא מעליבה , אני ממש מקטינה מלקלל, אבל כשאני כועסת כל מילה שלי מראה בדיוק מה אני חושבת. והינה האודם משתלט לך על הפנים, הידיים שלך רועדות ואת ממצמצת מהר, כאילו שלא אקלוט שאת רק רוצה לרוץ לשירותים ולבכות. לא כל כך מהר, אני מחנכת ומעצבת אותך מאפס ואת תלמדי שאסור להיות כלכך גרועה וחסרת קליטה כמו שאת. 

השיער שלך מתנדנד מצד לצד כשאני מריצה אותך מסביב לבסיס לקראת הערב. אין לך שיעורי ספורט כמו לשאר היחידות בצבא, כך שיש לי אישור לתת לך כמה דקות ביום של ריצה. ואת מתנשפת וממשיכה לסיבוב הבא.

עברו כבר כמה חודשים ואת כמה יודעת את הלו"ז שלך כמו שצריך. קפה לבוקר, סיכום של העידכונים בלילה, אנחנו עובדות ביחד, בהפסקה את יוצאת לקנות לי סלט עם שניצל ומכינה לי גם תה. את עוקבת אחריי ההוראות שלי , מקפידה על כל החוקים שלי. את שואפת גבוה, את מגדילה כבר את הראש. את נואמת מול הקצינים הגבוהים ואני יושבת מאחורה עם אדון-פלאפל. את מדברת מדברת ואני רואה את העיניים שלך מחפשות אותי, מחפשות את האישור שלי. כן. בדיוק ככה.

צוק איתן. זמנים קשים. עובדות 24/7,  השעה כבר 10 ועדיין לא יצאתי מהבסיס. את דואגת ומבקשת שאשאר לישון בבסיס ולא אנהג לבית מאוחר. 

את מביאה לי פיג'מה נקייה ומורידה את המצעים שלך מהמיטה ושמה אותן על מזרון ברצפה.

מחונכת.

אנחנו הולכות לשבת בקפה שמול היחידה, ממש כמו שתי חברות . את מספרת לי שהגשת טפסים לאוניברסיטה ולמכללה ועוד כל מיני הא ודה. את כל כך יפה כשאת מדברת על דברים שאת אוהבת. את בובה נוצצת. אני נזכרת שממש לפניי כמה חודשים ישבת ועישנת. ממש לא בבית ספרי. ואני צוחקת בלב, כמה שאנחנו דומות.

מחר את משתחררת. כבר לא תיהי שלי. אני מוציאה מהתיק את תעודת ההצטיינות שלך. את דומעת ואומרת ששיניתי לך את החיים. אני יודעת קטנטונת. 

את משתחררת והבאה אחרייך היא כבר לא את. אני משתחררת אחריי כמה חודשים.

את ממשיכה לכתוב. ממשיכה לעדכן. את מספרת לי כמה אני חסרה. כמה היא צריכה.

אני יודעת קטנטונת.