מרגיש לי כמו אז לפניי שנה וקצת, בין השחרור והחופש לקראת הפסיכומטרי. אני לא נוטה להגיד שקשה לי, אני מאיה, אני יכולה לעשות הכל מהכל, אבל הלחץ הזה של המבחנים הסופיים- העובר או הנכשל, הסמסטר קיץ או שנה ב' מאד מעיק.
חושבת על נשלטת ספציפית שמגיעה אליי למשרד בשעות הערב, מורידה את החולצה הצבאית, הגופיה והחזייה והולכת להכין לי תה חם. לא הייתה מקבלת שלום או מה שלומך, ממש לא, שמה את התה על השולחן, מסדרת ניירות, עטים וספרים, זורקת לפח פתקים לא רצויים ויורדת על הברכיים מתחת לשולחן. אני בשלי עם הספרים של הפסיכומטרי, פותרת תרגיל ועוד תרגיל, מודדת זמן, והיא מורידה לי את הנעליים הכבדות והגרביים, מעסה ומנשקת את כפות הרגליים. עברו 60 דק' שהוקדשו לחלק הכמותי ולכפות הרגליים ודקה אחריי שאני מחליפה לספר של המילים בעברית ופירושן, אני מעיפה אותה אחורה, מתרוממת ומורידה את המדים והתחתונים. אני מתיישבת ברגליים מפוסקות, נשענת אחורה על הכיסא הגדול ומתחילה להקריא מילים ופירושן. את יודעת מה את צריכה לעשות, אבל זו פעם ראשונה שאת טועמת כוס של אישה ואני יודעת שאת מתמהמהת מהתרגשות. "את תלקקי ותקשיבי למילים ולפירוש שאני אומרת. אני אבחן אותך אז חסר לך לטעות כלבונת".
את מתחילה במלאכה, מרגישים ישר שמדובר בחדשדשה, אבל אני אוהבת לשבור את ה'ביתולין' הזה ומתמקמת ביותר נוחות בכיסא. אחריי כמה דקות אני נשכבת קצת יותר על הכיסא, דוחפת לה את הכוס ישר לפרצוף והיא מלקקת ומוצצת הכי טוב שהיא יכולה. "תלקקי גם את החור של הישבן". ממ.. כן, בדיוק ככה. לרגע אני מבינה שכל העשרים דקות שעברו לא למדתי אפילו מילה אחת, מתפסקת ומלמדת את שתינו מילים חדשות. מידי פעם מלטפת לה את הראש, ממלמלת "כלבה טובה" פה ושם, או לפעמים דוחפת לה את האף עמוק לתוכי עד שכל הפרצוף שלה מלא ברוק שלה ובמיצים שלי.
הינה נגמרו 60 דק' שהוקדשו לחלק המילולי. אני שוב דוחפת אותה לרצפה, חזק יותר, קמה מהכיסא והולכת לצד השני של השולחן. "קומי," אני פוקדת. "תתפשטי לגמריי, בטן על השולחן, ישבן החוצה". היא פועלת במהירות, זורקת את הבגדים בבלאגן בצד (כלבה לא מחונכת) ומתכופפת מעל השולחן. אני מתחילה לבדוק את הידע שלה, האם היא זוכרת את המילים שלימדתי בשעה האחרונה, כל היסוס או טעות מלווה בספאנק חזק בכל צד. "אספקלריה" , "אמתלה" , "אפרקדן" .. עוד מילה ועוד ספאנק, כאילו לא הקשיבה לשום מילה. התחת שלה אדום, סימנים של כף היד שלי, הכלבונת רועדת ובוכה על השולחן, אני לא מרוצה והיא מצפה שאהיה רחמנית. "רדי על הברכיים" אני מצווה. אני מסתובבת לפניה, דוחפת את הישבן שלי לכיוונה "תגרמי לי לגמור. תראי לי שאת טובה לפחות במשהו אחד היום כלבונת". באטרף היא מלקקת, ליקוקים ארוכים מלמעלה למטה, אני מאפשרת לה להשתמש באצבעות והיא משחקת ומחדירה אותן.
אחריי שאנחנו מסיימות היא אמרה לי "אספקלריה זו מראה, כמוך, את מראה לי בדיוק מי אני ומה אני רוצה להיות".
