מראש אומר שזה פוסט ממש שטחי או משהו כזה.
אז הבנתי על עצמי שאני נמשך לייחודיות.
שונא את הנורמה (אם להכליל).
אין לי טייפ מסוים 🤷🏻♂️;
כמו בלונדינית עם עיניים חומות או ברונטית עם עיניים ירוקות וכו׳
כל חיי נמשכתי לאלו שהצהירו שהן לא עוד אחת.
כאלו שבגישה שלהן, שבלוק שלהן, הן הן! מיוחדות בדיוק כמו שהן!
בד״כ ההופעה שלהן מאוד מוחצנת, (לאוו דווקא חשופה) אבל מוצהרת, דומיננטית, דורשת התייחסות.
מאז ומעולם גיששתי בנימוס.
לא תמיד צלח ולא בהכרח כשלתי, אבל אני תמיד נהנה מהדרך.
יש רגע שבו אני מוקסם.
שאני יושב על הבר עם הפנים לכיוון הכניסה ומחכה (או יותר נכון מקווה) לזו שתכנס ותרגש אותי. ככה, איך שהיא, באטטיוד שלה!
וכשזה קורה אני מתמוגג.
לפעמים מתכנן מה אומר ולפעמים נותן לרגע לעשות את שלו.
קצת סטיתי מהנושא.
בשורה התחתונה, זה לא איך שהיא נראית, זה איך היא הגישה את איך שהיא נראית.