יש לי הרגל..(!)
כבר עשור שכל שנה אחרי הפסח, איך שהחג יוצא;
אני הולך לשתות את הבירה הראשונה (מהחבית כמובן) בפאב הקרוב (והאהוב) לביתי.
אוטוטו אני בן 27 וזה אומר שמגיל 16~17 המנהג התחיל.
הייתה תקופה שהפאב הקרוב לביתי, אותו אחד, אותו פאב האהוב עליי, לא היה קרוב לביתי (בעקבות סיבות כאלו ואחרות עברנו דירה).
היה לא כיף ולא פשוט. מספרים של נהגי מוניות היו בחיוג מקוצר, אבל היה שווה את זה.
אבל עכשיו, הפאב האהוב עליי, זה שממש קרוב לביתי, סגור. בגלל עטלף בסין או מה שזה לא יהיה שגרם לקורונה.
-בגלל השיט הזה אני לא יכול לממש את הנוהג.
״אז איך עבר הערב?״
שלחתי את השותף לקנות כמה שישיות מהפיצוציה והכנסנו אותן למקפיא (כן, זו לא שיטת הקירור או הטמפרטורה האולטימטיבית לבירה, אבל תבינו את אותו חשק עז שהצטבר לבירה).
ראינו את הלייב של אייל גולן ואיך הוא מארח את נסרין קדרי.
בתור מוזיקאי חובב שאוהב לשמוע את דייר סטרייטס על הבוקר, וואללה נהניתי.
השירה שלו כל כך מדויקת ומנעדו כה רחב שזה רק ראוי להערצה.
קיבלתי כאפה של פרופורציות!
עם כל הקורונה, ההסגר, ההגבלות ומה לא.. אני אוהב את איך שאנחנו קצת יותר ביחד (גם אם זה בזום, בווצאפ, בסטורי או וואטאבר), קצת פחות שופטים. הרגשה שכאילו אנחנו קצת יותר מקבלים 😄 לומדים למה לתת חשיבות ולמה לא..
כאילו שמה שאהבנו בגיל 16, שהיינו בלי החשיבה של ה״מה יהיה אם לא נצליח״ או ״מה יהיה אם אנחנו לא טובים מספיק״ לא משפיעים עלינו כרגע. כי מה כבר יכול להיות? לא נתעורר מספיק מוקדם כדי לראות את ההודעה מהביטוח לאומי על הכסף שנכנס בעקבות החל״ת?
אז אני אישית הולך לקום ולעשות מוזיקה או כל דבר אחר שייסב לי אושר באותו רגע (וטסט לאוטו כי אין ברירה..)
כמה שזה קלישאתי, אני באמת חושב שאנחנו צריכים לעשות את מה שבזין שלנו כי המסלול הכתוב והצפוי הוכיח את עצמו...
נראה לי זה הכי ארוך שכתבתי פה...
תהיו בטוב
