אחת השאלות שאני מקבל כאן הכי הרבה (בעיקר מגברים), היא לגבי הקקהולדיות שלי, האם אני באמת מסוגל להיות בקשר רומנטי כזה? איך אני לא מקנא? ומה דפוק בי?
אז חשבתי לעצמי מה באמת מושך אותי בזה ולמה אני חושב שזה נכון (כמובן עם פרטנרית מתאימה):
בעולם של א מונגמיה כשהכל זמין ואפשרי - הכאב הקטן הזה, והקנאה שנוצרת - גורמת לי להתמקד אך ורק בפרטנרית 24/7,
לחשוב עליה ולדמיין, להתגעגע ולהתחרמן
ובגדול לייצר חיבור נפשי (ומיני) חזק יותר, שונה יותר, מבודל יותר - ובשבילי - גם בריא ורומנטי יותר.
כי זה מדליק עוד אנרגיות מיניות
כולנו מפנטזים גם על פרטנרים אחרים, על דברים שהיינו מנסים אם לא היינו בזוגיות, על הרפתקאות משונות ואפילו על סתם פלרטוט,
עם זאת הנסיון שלי מלמד כי לקשרים פתוחים, פוליאמורים וכו' - תמיד יש מחיר
קשר חצי פתוח /קוקולדי מאפשר לפחות למי שאיתי לחוות הכל מתוך מקום בטוח, לא לוותר על האנרגיה המינית שנוצרת באופן טבעי באינטרקציות ראשוניות
ואם החיבור ביננו באמת בריא וטוב - האנרגיה הזאת מדביקה גם אותי.
אני זוכר כי בעבר ההתרגשות של הפרטנרטית הלהיבה אותי, זה גרם לי להתרגש בעצמי מלחפש לה פרטנר להרפתקאה, לפי הנחיות מדוייקות שלה (כולל גודל, עובד משקל ועוד:)), עבודה מחקר שלא ביישה את עבודות המחקר שלי באוניברסיטה (ותוצאות שהפתיעו גם אותה:))
כי זה מגוון
לכולנו יש פער בין פנטזיות ומציאות, הראש שלנו יכול להיות מלוכלך ויצירתי אך בזמן אמת לא תמיד אנחנו מצליחים להוציא אותן לפועל.
אך כאשר המציאות מוכתבת בזמן אמת על ידי הפנטזיה - התוצאות יכולות להיות מחרמנות מאוד.
לדוגמא באחד הקשרים האחרונים שלי, אני והבת זוג נשלטתנו על ידי שולט נוסף, כאשר חלק מהשליטה היתה שיחסי המין שלנו היו לפי ההנחיות שלו,
למעשה תפקידו היה לפנטז, ותפקידנו לבצע,
אתם וודאי יכולים לנחש איך המין שלנו - שהיה למעשה הגשמת המחשבות המלוכלכות שלו - היה נראה, והאמינו לי אני חושב שזה קונספט שכל זוג חייב לנסות:)