קנאה תמיד נתפסת לאנשים כדבר רע, אני כבן אדם לא קנאי מטבעו תמיד ידעתי להעריך את התכונה הזאת.
עם ל' הייתי שנה וחצי, בתחילת הקשר קבענו שפעם בחודשים בתאריך קבוע (פלוס מינוס), היא יכולה להיות עם גבר אחר, שנינו ידענו טוב מאוד שהגבר הזה לא באמת היה שום צד בעניין, אבל אהבנו לשחק את המשחק.
ל' והבחור היו מגיעים לדירה שלי, לרוב היינו רואים יחד סרט או פרק של משחקי הכס, מדברים כמו חברים, כאילו אני לא יודע מה הולך לקרות.
ולאט לאט התחילו הנגיעות, לרוב הבחור היה עושה זאת בעדינות כי לא היה לו נעים אבל ל' כבר ידעה לגרום לי לשים לב לזה.
ואז הם היו מתנשקים, נשיקה ארוכה וחייתית כזאת לרוב, כשהחולצה שלה היתה כבר למטה, והיידים שלה עוברות על גופו.
בשלב הזה הם כבר היו עוברים לחדר, לא הייתי נכנס אליו אבל הדלת נשארה פתוחה, הייתי שומע אותם, הייתי מציץ להם, הייתי מרגיש אותם, אבל בין הגניחות והמבטים ידעתי שהיא חושבת עלי, הרגשתי שהיא מתקשרת איתי, שהיא יודעת שאהיה מסור אליה גם כשהיא ככה, ואולי בגלל..
כשאני חושב על הטווח הארוך, על מי שהיייתי רוצה להיות איתה כל החיים, עם ילדים, דירה וכל הדברים של הגדולים, צצה לי תמיד המחשבה על זה שפעם בשנה, בתאריך קבוע פלוס מינוס, היא תהיה עם גבר אחר, היא תהיה איתי בדרך אחרת..
