Director's cut

מחוץ לקונצנזוס, על במות מאולתרות,

שחקנים אנונימיים, לובשים תפקיד ופושטים אלמוניות,

המקום חשוך כמו הנארטיב,

הקהל בצללים רואה ומתקשה להחליט, האם להרע או להטיב,

ליד הקירות יש פנאי לתדהמה, ריגוש או אפילו בכי,

אבל על הבמה הריכוז הכרחי.

הכל חשוך חוץ מקטעי אור על השחקנים,

אבל מי שמבין יודע שזה האור שבוקע מבפנים.

המסך יורד, הקהל מתפזר,

הקאסט בסמטה מאחור מעשן עוד רגע ומדבר,

אנשים רגילים מוכרים לציבור רגעים קסומים,

עבורם הקסם האמיתי הוא עבודה אהובה עם חברים,