וידויים מן המרומים

הוא מסתחרר בתוכי
כאדי מים לוחצים על המכסה
הוא רוצה לחופשי
לשרוף את כל שנקרה בדרכו
להכאיב, לפחות כמו כאבו מולידו
אם רק אתן לו
הוא יהיה חנית חותכת בבשר
ולהביור רושף שאחריתו אבק

והוא רוצה, כמה שהוא רוצה

אני נושם את אחת הנשימות העמוקות שלי
ומנתק, את עצמי מעצמי
מהדרקון שניעור במעיי
הוא לא שם
רק האוויר הקר שנשאף ונשאף

אז אני עוצם את עיניי וחושב
מקיים תירוצים ודיונים של אדם משכיל
שנלחם בדרקונים שלו
מה שאבי אף פעם לא ידע לעשות
ומה שאני מקווה שאף פעם לא אהיה
ושם בתוך המאבק עולה באזני
מה שאמרו לי כילד:
"אתה גדול, אתה צריך להיזהר..
אתה תהרוג מישהו"

אז לקחתי את הגודל שלי
ובניתי סיר בתוכו הדרקון והאדים
יסתחררו להם
ויירגעו
ובלבד שלא אסיים
כילד גדול המצטער
ששיחק עם דרקון בחנית ולהביור