|
|
|
אני צריך אותך
להקים מעפר
ולתת כוח
לעייף תועה וטועה
שמחפש
מקום ונחלה
אני חייב אותך
אהובה
היפה בנשים
כי לך הכוח
במבט וחיוך
ויד מלטפת
לנסוך בי מה שיש בי
ואבד בחוסר ודאותי
להזכיר לי שאני עודני
הגבר שלך
זה שסלל דרך באון
ובנה מחסה בגשם
אמת ועולם
שנשכחו בחבלי נוודותי
וכאן מהקרון השקט
אני עוצם עיני
וחוזר אליך
וצורח בראשי
אני אוהב אותך
הכניסיני
חזרתי מאוחר
היא כבר נרדמה
וציפיתי בה
במיטה
תחתון בלבד
שעוטף טוסיק עסיסי
אלוהי
והעור הצחור הזה
שאני רק מבקש לטבוע בו
ולנשום כל חלק
הבטתי בשדיה הגדולים
שמטריפים לי את השכל
בהיתי בפנים
הכי יפות בעולם
שישנו להם בשלווה
וחשבתי על זה שברגע הזה
ממש אז
אני חוויתי אושר
על שזכיתי לחזור
מאוחר
אליך
ילדתי הקטנה
את לא אשמה
אני יודע שלא
את קטנה מדי, תמימה מדי
החיים עוד לא הספיקו לשרוט בך
את ציפורניהם מלאות הרוע
ולכן
את לא יודעת
כמה זה שורף כשאת בוחרת צד
כאילו יש פה צדדים
טוב ורע
ובעיקר מכוער שאת לא רוצה לדבר איתו
את לא יודעת
כמה להידחות על ידך, ביתי בשרי
גורם לי לשאול כמה מגיע לי להיות נאהב בכלל
את לא יודעת
כמה בעולם המבוגרים
משחקי הילדים שלך
הם כל פעם מחדש חץ קטן ללב
שלאט לאט נשבר
את לא יודעת
וטוב שכך
תמיד תהיי עם הפנים התמימות היפות שלך
ותדעי
שאבא אוהב אותך
אלו ימי צימאון
בהם אתהלך חסר
בנפש ובשר
צמאים
כואבים
הממשיכים באין ברירה
כי החיים חזקים מהם
ימי חיזיון לא קדוש
אל הזיכרון
של ימים אחרים
בהם הבשורות היו טובות
הידיים חזקות וזונות
אחרי עיניים רעבות
ימי ציה ועייף
שאין בהם קדושה
רק פקפוק וספק
בדרך, באיש הניבט במראה
שיקום גם מחר
בלא עוזך וכבודך
רק צמא.
"צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם: כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ"
אני רוצה את הבשר
את ריח הזיעה
אני רוצה את העיניים רושפות מרעב
וסורקות הכל
מתאוות אל רגע
רק רגע
לא יותר מזה
שבו הכל נעלם
כל העולם המזוין הזה
עם הדרישות המזוינות שלו
האכזבות
האהבות
רגע אחד בו אינך אדם
רק בשר
בהמה שאין מותר ממנה
ומאושר כמוה
ולו רק לרגע אחד
שאחריו יש סוף סוף
קצת שקט
אני זוכר טוב את הנער
הוא יושב שם על הכיסא בחדרו
שעת צהריים
והוא לבד בבית
הוא רגיל להיות לבד בבית
לבהות בקיר
ובראש רצות המחשבות
שהוא לא יספר לאף אחד
אז הוא נשכב על המיטה
נאחז בתחושה של הסדין הנצמד לגוף
ואין משהו אחר לעשות
ואין אח לחלוק איתו רגע
וכך עובר לו יום ועד יום
והקיר אותו קיר
והסדין תמיד שם
והמחשבות?
רק שלו
והיום הוא כבר גדול
ובשעת הצהריים
הוא יושב לו במשרדו מול המחשב
ובוהה בקיר
תלויות שם התעודות
ובראשו המחשבות רק מתעצמות
על צרות של מבוגרים
ועכשיו אין מיטה להישכב עליה
ואין סדין שיחבק אותך
כאח שלעולם לא היה
ויש הרבה מה לעשות
ולבטח יש עם מי לריב
אבל המחשבות
הן עדיין רק שלו
אני מבקש שתבחרי בי
למרות שאני לא מושלם
ולא אהיה מושלם
כי אי אפשר להיות משהו שאינו קיים
אני רוצה שתבחרי בי
הדפוק, החרמן, החוטא
הפיל בחנות חרסינה
הפדיחה
כי אני הדפוק
שלעולם לא ישפוט אותך
החרמן
שלעולם לא יפסיק לרצות אותך
החוטא
שלעולם לא יכלא אותך
הפיל בחנות חרסינה
שתמיד יצחיק אותך (וינקה אחריו)
והפדיחה
שהיא רק של מי שמסתכל מעלה
ולא לנשמה של האדם שמולו
ודעי אהובתי
שאני בחרתי בך
בלב שלם
ואם תעשי זאת את
למרות שקשה, ומפחיד
יהיה העולם כולו
עומד לבחירתנו
ואז נעמוד זה מול זו
מבחירה
ונלקק את הפצעים
מחובקים חזק, מוגנים מהעולם
בונים בית ועתיד
ושם על דלתנו יהיה כתוב
"כאן גרים מבחירה ..."
כשאני מנסה להירדם
הוא בא אלי למיטה
באותם רגעים שיומך וחייך עולים בפניך
כבית דין
בו אתה התובע, השופט והתליין
של עצמך
אז הוא בא
ונושא אותי בדמיוני
אל אדן החלון
ושם בידי
את הקשת, את הרובה
את מכונת הירייה
ואז אני יורה
לכל עבר, ללא הבחנה
יורה אל העולם את התחמושת הרעה
המזויינת
שאגרתי בי
וכשאני שומע אותם שם למטה זועקים מאימת היריות
בתוכי נהיה שקט
כי מישהו סוף סוף
זועק אותי
במקומי
עכשיו אפשר לישון.
לילה טוב
אכן, זה היה מקום נחמד.
עצי אורן ועוד עצי אורן ועוד אגמים ועוד עצי אורן. אוויר צח. אין פקקים.
זה שעמם אותי.
לא מצאתי בזה שום דבר יפה.
חשבתי לעצמי, שאני לא בן אדם נחמד.
הנה החיים כמו שהם צריכים להיות
ואני מרגיש כאילו אני בכלא.
צ. בוקובסקי (מתוך "סיפורים של שגעון רגיל")
זו תקופה לא פשוטה. הרבה חוסר ודאות והרבה ודאות בכאב. בחשש. באשמה.
ימים של לך ובוא ולמידה מחדש מי אנחנו.
וכתלמידים, יש גם מבחנים שנכשלים בהם. וזה לא קל.
ובעיקר, אלו ימים של מוח טרוד במחשבות ולב דואב בכאב.
מה היה, מה יהיה ובעיקר – האם זה אפשרי.
ואז ברגע של חסד אתה קם לצידה בבוקר.
מסתכל על הפנים היפות האלה, כמה שהן יפות.
מתקרב אליה ולוקח נשימה עמוקה, הכי עמוקה מהריח המשכר.
באמת שלא צריך יותר מזה.
המוח כבר לא טרוד
והלב מתפקע מאהבה.
הריח לא משקר.
אתה בבית.
אתה מאושר.
ולו לבוקר אחד.
