וידויים מן המרומים

הם נוגסים בבשרי 

בנשמתי 

רוצים את חלקם 

ממני 

רוצים שאעלם 

רוצים שאשתפר 

רוצים שאהיה "אני" בלי אני 

רוצים  

והבשר מתעכל  

והנשמה עולה מעלה 

לקול צרחותיי 

מבפנים 

וביום שילם  

הם תמיד שם 

נקבצים עלי  

רכונים  

בעיניים גדולות שרואות כל מה שרע בי 

כל המדממם 

חגים מעלי

מי להרע ומי לתקון 

מי כילדה קטנה ויפה 

שדוקרת לי את הלב 

ומי כהורה שאוהב 

במקום ללמד אותי חרב 

ומי שקיבלה את ליבי הכואב 

הכואב מדי 

ואין לאן להתפלל 

ואין מענה לשאלות 

ואין צדק 

רק גזירה 

ועולם רע  

כמוני