וידויים מן המרומים

אלו ימי צימאון

בהם אתהלך חסר

בנפש ובשר

צמאים

כואבים

הממשיכים באין ברירה

כי החיים חזקים מהם

ימי חיזיון לא קדוש

אל הזיכרון

של ימים אחרים

בהם הבשורות היו טובות

הידיים חזקות וזונות

אחרי עיניים רעבות

ימי ציה ועייף

שאין בהם קדושה

רק פקפוק וספק

בדרך, באיש הניבט במראה

שיקום גם מחר

בלא עוזך וכבודך

רק צמא.

"צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם: כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ"