וידויים מן המרומים

ילדתי הקטנה

את לא אשמה

אני יודע שלא

את קטנה מדי, תמימה מדי

החיים עוד לא הספיקו לשרוט בך

את ציפורניהם מלאות הרוע

ולכן

את לא יודעת

כמה זה שורף כשאת בוחרת צד

כאילו יש פה צדדים

טוב ורע 

ובעיקר מכוער שאת לא רוצה לדבר איתו

את לא יודעת

כמה להידחות על ידך, ביתי בשרי

גורם לי לשאול כמה מגיע לי להיות נאהב בכלל

את לא יודעת

כמה בעולם המבוגרים

משחקי הילדים שלך

הם כל פעם מחדש חץ קטן ללב

שלאט לאט נשבר 

את לא יודעת

וטוב שכך

תמיד תהיי עם הפנים התמימות היפות שלך

ותדעי

שאבא אוהב אותך