הוא תמיד היה בחור גדול
עוד כילד קטן
הוא היה גדול
גבוה בראש ורחב במחצית
הוא היה מתהלך בינם
מסתכל מלמעלה בחיוך
מנסה לא לשבור שום דבר
כי ככה זה כשאתה גדול
אתה אמור להיזהר אומר לך אבא
שבטעות לא תתעצבן ותהרוג
וביננו, זה לא שהם ניסו אותו
כי מי רוצה להשתפשף על גדולים?
אז הוא הסתובב לו מפה לשם
גדול מכולם
אבל עדין שבעתיים
ציפורניו גזוזות וידיו עדינות
וחיוך של מי שלא ראה קרב
אך חלפו להם השנים
והחיים, כדרכם
הכינו גם לו את זירת האיגרוף
כי עם הזמן כולם גדלו
ורצו חתיכה
אז כך הוא נזרק פנימה
ללא הכנה
לקבל מהלומות
אחת מפה ושתיים משם
וגופו הגדול קיבל וספג
ניסה בכל כוחו להגן על נפש עדינה
אבל הסיבובים באים והולכים
ואיתם חבורה וסימן
והנפש זועקת לגוף הגדול
לגדל ציפורניים ולהלום בידיים
כי זו זירת האגרוף של חייו
ולאף כבר לא אכפת
מהגוף הגדול
ומאיך שחייכת לכולם
הוא היה תמיד בחור גדול
עכשיו הוא עייף וכואב
ובעיקר מבין שגורלו כמו של כולם
הוא שתמיד יהיו עוד כמה סיבובים בזירה