המילים שלך מהדהדות בראש, כל אות ומילה כפטיש צודק דופק לי על המוח והלב. האצבעות על המקלדת והרגליים זעות בעצבנות. יש מלא עבודה לעשות אבל למי אכפת – זו את, האהובה שלי שמדממת בגללי. אז שיזדיין העולם.
אני מנסה לכתוב לך וזה קשה מאי פעם. כי אני יודע שפגעתי ואכזבתי, אבל אני גם יודע שהמילים לא מחזירות זמן לאחור. אם זה היה אפשרי הייתי כותב מגילות עד שהידיים שלי היו מדממות. יש כל כך הרבה רגש, כל כך הרבה אשמה וכאב – והכל כמו פקק במשקל טון שיושב לי על המוח והלב. המילים באות ונעלמות, חצאי משפטים ומתערבלים להם עד כדי חוסר היגיון. זו לא תהיה כתיבה טובה – אבל זו תהיה כתיבה אמיתית מלב כואב ומוח טרוד עד בלי די. כתיבה של מי שאין לו מנוח ממעשיו.
אז אני כותב לך אהובתי. כותב ומתפלל שהמילים שלי יצליחו ולו במעט למסור לך משהו מתוכי שתרצי לקבל.
אני יודע שפגעתי בך – והצער על כך שורף בי כל שנייה ושנייה. לקחתי החלטות מטומטמות ועשיתי מעשים שהפכו לך את הבטן והלב ועד עכשיו הדברים לא שבו למקומם. אני מצטער על זה כל כך. אני רואה את הכאב שלך, את הכעס והעלבון. אני רואה ונשבר מבפנים על שעוללתי ואשמה עוטפת כל נשימה שלי.
אני גם מבין שקשה לך עם המחשבה, אחרי כל מה שעברנו וכל מה שראית ממני – שדווקא אני אטעה כך. שאני לא אראה אותך, שאני לא אבין מה את צריכה ממני ואעשה בדיוק את ההיפך. אני בעצמי מתקשה להאמין שכך נהגתי – שהייתי כל כך דביל חסר מושג.
שגיתי. פשעתי. אשמתי. עוויתי. סרתי מדרכי הנכונה והמבינה – זו שהתאהבת בה – והרשעתי.
אני באמת מרגיש שזהו רגע יום הדין שלי. של החיים שלי. כי אתה חלק כל כך גדול בהם.
בשבוע האחרון כל מה שאני עושה בכל רגע פנוי הוא להסתכל אחורה על אותם רגעים ואותן החלטות רעות. אני לומד אותן, לומד את עצמי. לומד רגעים של חולשה ופיגור כדי להיות חזק יותר. כדי לחסל כל נקודה עיוורת בי. זו את – הדבר הכי יפה בעולם – ואסור לי לרגע אפילו להיות עיוור ולו לדבר הכי קטן בך ובנו. אני יודע ומוכן לך שאני אהיה חייב לעבוד ולשנות דברים בעצמי. למעני, למענך ולמעננו.
מחר יש לי יום הולדת. בדרך כלל אני לא יודע מה אני רוצה מתנה כששואלים אותי. ביום הולדת הזה אין לי התלבטות ולא הקטנה ביותר מה אני רוצה.
אני רוצה אותך. אני רוצה אותנו – הפלא הזה שידע לתת לנו רגעי אושר מדהימים. אני רוצה רק הזדמנות להראות לך שכל זה עוד קיים ויתקיים.
אני רוצה את הישיבות במרפסת ואת איך שאת נרדמת עלי, אני רוצה לבשל לך ולעזור לך בכל דבר, אני רוצה לשוחח איתך עד אמצע הלילה על כל דבר שבעולם, אני רוצה את הקול שלך בטלפון, אני רוצה לחבק אותך כשאת בוכה ולדעת שאני מוכן לעשות הכל כדי להחזיר לך את החיוך, להיות שם כשאת צריכה עצה או עזרה, אני רוצה שוב להיות שלך ושאת תהיי שלי.
ויותר מהכל – אני רוצה את העתיד המדהים שיהיה לנו – כן, אני רוצה משפחה איתך. את הילדים הכי יפים וחכמים בעולם שיהיו שלנו בבית שאת תעשי אותו למושלם.
אהובה, בשבוע של מרחק טורף מנוחת נפש, פשוט לחבק אותך שוב, להסתכל לך בעיניים ולהגיד לך: אני מצטער על שפגעתי בך, לא אעשה זאת שוב, אני אוהב אותך.
