וידויים מן המרומים

זו תקופה לא פשוטה. הרבה חוסר ודאות והרבה ודאות בכאב. בחשש. באשמה.
ימים של לך ובוא ולמידה מחדש מי אנחנו.
וכתלמידים, יש גם מבחנים שנכשלים בהם. וזה לא קל.
ובעיקר, אלו ימים של מוח טרוד במחשבות ולב דואב בכאב.
מה היה, מה יהיה ובעיקר – האם זה אפשרי.

ואז ברגע של חסד אתה קם לצידה בבוקר.
מסתכל על הפנים היפות האלה, כמה שהן יפות.
מתקרב אליה ולוקח נשימה עמוקה, הכי עמוקה מהריח המשכר.
באמת שלא צריך יותר מזה.
המוח כבר לא טרוד
והלב מתפקע מאהבה.

הריח לא משקר.

אתה בבית.
אתה מאושר.

ולו לבוקר אחד.