וידויים מן המרומים

כשאני מנסה להירדם

הוא בא אלי למיטה

באותם רגעים שיומך וחייך עולים בפניך

כבית דין

בו אתה התובע, השופט והתליין

של עצמך

אז הוא בא

ונושא אותי בדמיוני

אל אדן החלון

ושם בידי

את הקשת, את הרובה

את מכונת הירייה

ואז אני יורה

לכל עבר, ללא הבחנה

יורה אל העולם את התחמושת הרעה

המזויינת

שאגרתי בי

וכשאני שומע אותם שם למטה זועקים מאימת היריות

בתוכי נהיה שקט

כי מישהו סוף סוף

זועק אותי

במקומי

עכשיו אפשר לישון.

לילה טוב