הייתי מעדיף שלא לכתוב כלום,
לשתוק,
להתגבר,
לגחך,
לשכוח,
להתפכח,
אולי, לכל היותר, להיות זועם, גם לי מותר
לסכם הכל ב"זדייני לי מהעיניים חתיכת כלבה משוגעת" ו"כוס אמא שלך"
קטרזיס הוא סם משכר
כשהוא בנמצא.
אבל האמת היא, שזה יהיה שקר
כי האמת היא שאני אוהב
האמת היא שאני מוכיר ומעריך
האמת היא שאני משתוקק
כן, אני משתוקק
עדיין
כי הקטע עם אהבה,
בניגוד לחרמנות או לאינטרס
היא שהבת זונה לא נעלמת כל כך מהר.
היא שם,
לא מניחה ולא מרחמת
נלחמת בהיגיון ובניסיון, באינטרס הקר ובעלבון
נאחזת בשארית כוחותיה
מפרכסת בתוכך ומנקרת לך בתודעה
מזכירה לך דברים קטנים שהיו עולמך
צליל אנחת הגמירה וצחוק מתגלגל
דיבורים של חול ונפש
ורכילות מרושעת (ומענגת)
שגרה ומפלט ממנה
את שאין ואת שהיה
אז הייתי מעדיף לשתוק עכשיו,
בחיי
אך משאיני מלאך אלא בשר ודם
יבואו מילים אלו לעולם
ואולי,
כאלכוהוליסט המחלים מהתמכרותו
יהיו אלה לי לחרב
שתכניע סוף סוף את הבת זונה
יהיו,
כקרבן ומזור
כתרופה וחירות
כעתיד ושקט
כפרידה
נ.ב
סמכו עליה שהיא לא תוותר בלי קרב.
ימים יגידו.