בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

וידויים מן המרומים

על חטאי אני מתוודה
לפני 6 שנים. 16 בינואר 2018 בשעה 18:47

אני לא מאמין לך,

 

לא לחיוך המזוייף שלך,

כשאת מפריחה נשיקות לכל עבר

 

 

לא לקרקס האהבה שאת מפיקה,

למיצהלות העלובים והאבודים

 

לא לאושר המזוייף שלך,

ביננו, לא נראה לי שאי פעם ידעת להיות מאושרת

 

לא למופקרות שלך 

שהיא רק מלכודת לזין מטומטם

 

ולא, לא מאמין שאת אוהבת

לא באמת, לא אותו

 

כי אני ידעתי אותך

ואת היית שלי

כמו שמעולם לא היית של אחר

 

בגוף זועק ומקנא

שאהיה רק שלו

היו נשמותינו אחד

במחול תאווה מרהיב

 

 

ואני יודע,

אני יודע הכל

על הפחדים והסודות

על הבכי למול המראות

על הכלא שהוא חייך וחיי

מימנו לרגעים הצלחנו להימלט 

כמו אז, טרם גמרנו, ששאלת בעיניים בוהקות

"אתה אוהב אותי הכי בעולם, נכון?"

 

אני לא מאמין לך.

לא לרגע מזויין אחד.

 

 

 

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י