וידויים מן המרומים

אני כותב על רגעים

זה יותר בטוח

מלראות את התמונה הגדולה

שהצבעים בה כמעט תמיד חסרים

אז אני בוחר ברגעים

בוודאות של ההווה 

במקום דימומי העבר ופחדיי העתיד

ואת?

את לא אוהבת את זה

את רוצה אותי שלוח רסן

חיית פרא ששמה זין על העולם

את המילים של הגבר שבועל אותך בלי רחמים

את רוצה

את אותיותיי מדממות 

אמת

שלי

אבל דעי לך יקירתי

דיממתי מספיק

ותמונתי מוכתמת דיה

אז מפעם לפעם

כשבין הכתמים מפציע לו צבע

ולו לרגעים

אני כותב, אני נוצר

אני לרגע

מפסיק לדמם