וידויים מן המרומים

בסוף עלתה השמש
והאירה את שדה המערכה
ושם בטבורו שכבנו, זה לצד זו
רצוצים, עייפים עלובים ועולבים
כשריח עשן אבק השריפה עדיין בחדר

וזה מפחיד,
כשיורים לך על הבית
אבל זה נורא
כשמי שיורה
זה אתה
אנחנו

אבל כנראה שלפעמים אין ברירה
לאהבה יש גם מחסן תחמושת
שמתמלא באספקה קבועה
של החלטות קשות ותלאות החיים

ועדיין,
אחרי כל זה,
אין בליבי ספק
ולו לרגע
שאני רוצה
אותך
שאני מתאווה אליך
לאש היוקדת שרק את יודעת להבעיר בי
ולא אכפת לי שמסביב יש פצצות ומוקשי דרך
ועשן שמעוור דרכנו

כי בקרב הזה אנחנו ננצח
אין לי ספק בכך
כי אף כלי מלחמה לא יהא חזק
כמו החיבוק שלך
ואף קריאת קרב לא תשווה
לזעקת הבשר שאנו מפיקים כאמני כלי זה מזו
וגם עשן קרב המזוין הזה
לעולם לא יצליח למסך מעיניי
שאת הדבר הכי יפה בעולם

אני אוהב אותך.