אני אמיתית. תמיד הייתי. אני לא חושבת שאי פעם ניסיתי להיות משהו שאני לא, וזה תמיד עלה לי במחיר חברתי (פשוט תמיד הייתי רחוקה מכל השאר...דאגתי להרחיק את עצמי). אני לא מהאנשים האלו שעושים רעש, להיפך. אני מהמתבוננים, החוקרים, המנסחים תשובות בראש. הסרטן מגיל קטן לימד אותי ענווה מהי.
אני עובדת בחנות, וכל החיוכים שאני מעניקה ללקוחות שנכנסים הם כולם אמיתיים...פעם אמרו לי שלקוחות יכולים "להריח" חוסר אותנטיות והבעות מאולצות, ויש בזה משהו. אבל גם לפני שאמרו לי את זה, תמיד הייתי אמיתית. אני מוכרת כבר די הרבה זמן- מאז שהשתחררתי מהצבא למעשה, שזה מסתכם ב8 שנים כמעט. אני נשארת מוכרת כי זה עוזר לי להתמודד עם החרדה החברתית- אני למעשה מאלצת את עצמי לדבר עם אנשים, ליזום שיחות (מה שהכי קשה לי), להיות משעשעת, להתמודד עם התנגדויות. בהתחלה שלי, עד גיל 23 בערך העבודה הזאת הייתה נורא קשה לי. היו ימים שהייתי חוזרת הביתה בוכה עם מטענים קשים בתוכי כי היה לי קשה להתמודד עם כל האינטראקציה החברתית הזו, שהרבה ממנה גם הייתה שלילית (תאמינו לי, עבודה בחנות ספרים זה לא פיס אוף קייק לפעמים. בצער רב עזבתי את העבודה הזו לפני 5 שנים בערך, פשוט כי עשיתי עבודה של 2.5 אנשים לפחות ולא תגמלו אותי...מה לעשות שאת עובדת את האהבה שלך, והתברר שזה היה חלום שהתמסמס). הלקוח הישראלי הוא לקוח לא קל, אבל ברגע שרכשת את אמונו- הוא שלך להרבה זמן.
היום אני עובדת בחנות צעצועים וכיף להיות שם אמיתית- זה אפילו מתבקש, בגלל נוכחות הילדים. חנות צעצועים מצריכה ממך יכולת אחרת של אנרגיה, קצת להתיילד, לרדת לגובה הילדים ולהתלהב ממשחקים וצעצועים כאילו שהיית רוצה שהם ימלאו לך את הבית עד אפס מקום (וזה אכן הרבה פעמים ככה, no joke). אנשים קולטים שאני אמיתית, נקשרים אלי, מחפשים אותי....וזה מחמיא לי, אבל הרבה פעמים קשה לי להכיל את זה. קשה לי להכיל את זה שרוצים בנוכחותי ושמקשיבים למה שיש לי לומר, אבל לאט לאט אני לומדת לחבק את זה.
לאורך השנים היו כמה אנשים (מבוגרים בעיקר) שהצביעו בפני על התכונות שלי ואמרו שיש לי תכונות של אחת שיכולה להנהיג. אני בכלל לא ראיתי את כל זה, אמרתי "תודה" ונסוגתי בשקט. אולי זאת הייתה בעצם בריחה מאחריות? אני לא יודעת מה זה היה. מה שכן, בזמן האחרון אני מרגישה תחושה עצומה של שחרור- תחושה אמיתית שבה אני יכולה להיות אני, להכיל את הסביבה שלי על כל הדינמיקה שלה ולהרגיש את כל הפוטנציאל שיש לי בידיים. יש לי המון פוטנציאל ותמיד פחדתי להסתכל לו בעיניים, הכחשתי אותו, הדחקתי אותו, אבל הוא תמיד נשף בעורפי.
יאללה פוטנציאל, bring it on :)
