בא לי לכאוב ולצרוח לשמים.
בא לי להיות מקושטת בעשרות אטבי כביסה (אבל צבעוניים כאלה ויפים, לא מעפנים כאלה מעץ) על כל מקום בגופי, שיגרמו לי לנשום עמוק ולהתכנס לתוך עצמי ואז לצוף החוצה. כמו שאני מכירה את עצמי, יתקוף אותי צחוק בלתי נשלט ויהיה לי מבט מזוגג בעיניים ואז אני אבכה. ואז אני אצחק שוב...ואז אני אבכה שוב. זה ה"היי" שלי, אני לא צריכה אלכוהול או סמים.
היה פעם מישהו ששאל אותי למה אני לא צורכת את הדברים הנ"ל, ולא רציתי להיכנס איתו למקום הזה...לא נראה לי שהוא היה מבין.
כאילו, אני יכולה לעשות את זה לבד אם רק מתחשק לי, אבל זה לא שווה לבד. עשיתי את זה לבד כמה פעמים לא בודדות...אני מכירה את עצמי בתוך ספייסים, אני מתמודדת עם האתגר הכואב יפה, אבל בכל זאת- הרבה יותר כיף לכאוב מול מישהו אחר, ועוד אחד כזה שיכול להכיל את מנעד התגובות הרגשיות שלך ושזה לא מפחיד אותו.
מה כבר מזוכיסטית יכולה לבקש חוץ מאיזה כאב מזוקק וטוב (ולא כזה שנובע מצוואר תפוס 😒 )?
*שוב רוצה לציין- לא אהבתי את suicide squad בכלל, אבל את הפסקול של הסרט לעומת זאת...*
