עבר עלי בוקר אינטנסיבי בהחלט...וכל כך חם בחוץ, למות.
אז אחרי בדיקת הדם בבוקר ועוד ביקורון אצל רופא נוסף, הלכתי לדיקור.
ומה היום בתפריט ההזיות?, אז ככה:
דמיינתי שאני עומדת על גבעה (זאת אותה גבעה בכל פעם), הכל ירוק מסביב והשמש לקראת שקיעה...השמיים ורודים. הלכתי כמה צעדים וראיתי בור עמוק באדמה. החלטתי לקפוץ פנימה....נפלתי מהר מאוד וזרמי אוויר חמים האטו את ההתרסקות שלי על האדמה ונחתתי לאט לאט. לאחר שנחתתי יכולתי לראות שיש מנורות בבטן האדמה והן מאירות על 3 מנהרות- בכל מנהרה עומד שומר. קול בראשי אמר לי ללכת קרוב לשומרים ולבחור במנהרה. הלכתי אל עבר המנהרה השמאלית ביותר. עמד שם שומר גבוה מאוד ושחום. היה לו חיוך חם. חייכתי אליו והלכתי אל עבר המנהרה האמצעית. שם עמדה כשומרת אישה זקנה ונמוכה מאוד. היא גם נראתה מאוד נחמדה וחייכתי אליה. היא חייכה אלי חזרה. לאחר מכן הלכתי אל עבר המנהרה השמאלית. השומר שם נראה כמו מלאך (הדימוי של מלאך)- תווי הפנים שלו היו מאוד עדינים, הוא היה בהיר, לבקן והיו לו כנפיים לבנות. מיד ידיי התמגנטו אל ידיו והוא אמר לי לא לפחד, בקול משרה ביטחון. הוא משך אותי ביד ונכנסנו אל המנהרה. השומרים האחרים נסוגו אחורה אל המנהרות שלהם. התקדמנו במנהרה בהליכה, אך במבט לצד זה נראה כאילו נהגנו במכונית על 180 קמ"ש, כנראה שהתקדמנו מאוד מהר. בסוף המנהרה הגענו לחדר בבית חולים. הוא ואני עמדנו מהצד וצפינו באישה עם צירים, דוחפת, צורחת ומזיעה. לידה היה גבר שליטף את המצח שלה. הרגשתי שנוחתת עלי עייפות אז ביקשתי ממנו לשבת. ישבנו והנחתי ראש בחיקו, הוא אמר לי לעצום עיניים. עצמתי...ונרדמתי (אבל על אמת).
תמיד כשאני יוצאת מהדיקור אני קצת מרחפת במימד אחר...ושנייה אחרי שיצאתי מהקליניקה התחיל איתי מישהו ברחוב. זה היה ממש מטריד בהתחשב במצב המנטלי שהייתי שרויה בו. הוא ניסה לייצר איתי שיחה והוא לא ממש הצליח, ובמהלך הדקה וחצי של הניסיונות שלו הוא הפציר בי לפחות 4 פעמים לחייך כי "את אישה יפה, למה את לא מחייכת" או "ועכשיו היי, שלום, עם חיוך". כשמפצירים בי לחייך זה יכול להעלות לי את הסעיף. אני אחייך מתי שארצה ואל מי שארצה, רד ממני בנאדם... בסופו של דבר אמרתי לו שאם הוא מנסה להתחיל איתי אז זה לא יצליח לו כי אני תפוסה, ואז חייכתי אליו חיוך גדול, חושף-שיניים-ואת-הרווח-בין-השיניים 😄 והלכתי.
אני עייפה כל כך ומלא לימודים עוד לפני....הו, האימה! :O