מוח יצירתי

אני אחרי בדיקת דם. בדיקות דם מעולם לא הפחידו אותי (אולי בגלל הניסיון שלי עם דקירות מחטים, כימותרפיה וזריקות), להיפך. הן תמיד ריתקו אותי.

אני אוהבת לראות את המחט ננעצת לי בוריד ואת הדם זורם לתוך המבחנה. דם אדום כהה כזה, בורדו, יפה ועשיר.

הסרטן שלי היה לוקמיה, סרטן הדם. ובמקרה שלי, הגוף ייצר יותר מדי תאים לבנים... Over protective, much? לא הייתה לי הישנות מעולם, ושלא תהיה גם. 

כשהייתי בבית הספר יסודי והיינו צריכים לעשות חיסונים, בד"כ התנדבתי לעשות אותם ראשונה כדי להראות לאחרים שהשד לא כל כך נורא. זה רק דוקר קצת ולא ממש כואב כמו שהם חושבים... בגלל זה תמיד חשבו שאני מוזרה :)

אסור לי לתרום דם (בגלל הסרטן, נאמר לי שזה משהו שיכול לסכן אותי) וזה מבאס אותי נורא. כשהייתי קטנה היה לי חלום מאוד מרכזי של תרומת דם (בייחוד כי סוג הדם שלי יכול להתאים לכולם).

כשהייתי בת 8 ההורים שלי קנו לי מיקרוסקופ והיה לי ידיד שהקזתי את דמו כמה פעמים כדי לבחון אותו תחת עדשת המיקרוסקופ... תמיד הייתי סקרנית 😄 באיזשהו שלב הידיד הזה למד לא להתקרב אלי 😂

אני חושבת שהייתי יכולה להתחבר ממש לפטיש של מדיקל בסגנון המחטים הננעצות בגוף, אבל נראה לי שזה יכול לסכן אותי... ויש כאן עניין מאוד גדול של אחריות אישית. 

ו... בקרוב דיקור, חברים! 😉😝