לפני כל חורף אני עושה עם עצמי "חשבון נפש" קטן, שנועד להזכיר לי כמה החורף הזה יכול להיות גדוש בפעילות. אני רק רוצה לציין שמעולם לא הצלחתי לעמוד במכסת הפעילויות שקבעתי לי, ושזה תמיד נגמר במפח נפש.
בחורף התפקוד שלי מאוד יורד ואני מנסה לאזור כמה שיותר כוחות לקראתו כי הדיכאון שהעונה הזאת מכניסה אותי אליה הוא קשה.
בשנתיים האחרונות הפכתי לאדם מלנכולי (קצת יותר ממה שהייתי לפני) גם בקיץ, כך שחורף... קיץ... זה כבר לא ממש משנה.
קשה לי עם קור. אני טיפוס של חום, לא של קור (קצות האצבעות שלי תמיד מתנפחות מהקור וזה כואב!) . קשה לי עם הגשם. קשה לי עם האפור שבחוץ.
אני מנסה להזכיר לעצמי, בכל פעם מחדש, שחורף זו רק עוד עונה בשנה. אני מנסה לגמד את הנוכחות שלה במפלס הרגש שלי. אולי השנה אצליח? דברים כבר התרחשו באופן שונה השנה בשבילי, אז אולי גם זה?
אז אילו הזדמנויות החורף הזה יכול לפתוח בשבילי?:
- הזדמנות להבריא עד הסוף.
- הזדמנות להיכנס לכושר (כלשהו).
- הזדמנות לחזור לנהוג.
- הזדמנות לתרגול חברתי שלי- הוכחה לעצמי לגבי כמה שהחרדה החברתית כבר לא רלוונטית להגדרה העצמית שלי ולחיי החברה שלי.
- הזדמנות לשמוח. כןכן, לשמוח. בחורף.
- הזדמנות לקעקוע.
- הזדמנות לשלוט.
- הזדמנות להישלט.
- הזדמנות לחייך, והרבה, פשוט כי אני מצליחה לעמוד בכל הנקודות הנ"ל.
מחשבה יוצרת מציאות?
אני מקווה :)
