ילד כותב בתוך דלי

בפועל כבר עברתי לדירה שלה, אבל עדיין היתה לי הדירה שלי, והיא הפכה לדירת אוננות. הייתי מודיע לעבודה שלא אוכל להגיע, ושוקע ליום שלם של אוננות ממושכת ורצופה.

הייתי הולך ללימודים בבוקר כאילו הכל רגיל, ומשעין את הסנטר על כף היד שזה ייראה שאני גם מקשיב וגם רציני וחושב, אבל האצבעות היו מתרוממות ומתקרבות לאף, וכל השיעור הייתי רק מריח ככה את המיצים שלה שנשארו עלי.

בסוף כל ערב אני מותש רצוץ. כל הגוף שלי מתפרק על הספה. אני נלחם בנים ולא נים, ולרגעים הנים מנצח. ונשארים לי סרטים מנגנים והתכתבויות פתוחות בטלפון, ואני מתעורר לכל זה שוב ושוב, והכל חלום שמתערבב במילים ששוטפות את החושך שמסביב.

https://www.facebook.com/share/p/kdCSZgSq8ttQAMQm/?mibextid=oFDknk

אני זוכר איך ראיתי אותה עם מישהו באיזה מועדון, אני זוכר את השדיים שלה שם, ואני זוכר אחרי כמה ימים שאני בדירה המבולגנת שלה יורד לה. לא זוכר את כל האמצע.

בשלב מסויים אתה מבין שכל מופעי האגו הם שידורים חוזרים של דברים שכבר ראית והתעייפת אפילו מלגחך עליהם.

משחק שתמיד רציתי להציע ולא היו לי חברים מתאימים. וממילא כמעט אף אחד לא קורא כאן אז אמשיך לשחק עם עצמי ועם אנשים שאני מכיר וחיים בתוך ראשי.

בסגנון ארץ-עיר, אבל זה נקרא סס"ס: סטייה, סוד, סליחה.

מגרילים אות (אאאאאלףףףףף סטופ!)

וכל אחד מספר בתורו לפי האות על:

1. סטייה שהוא מכיר (לא בהכרח שלו, אבל מעניין למה דווקא על זאת הוא חשב, אהמ אהמ)

2. סוד שלו שהוא שמר לעצמו עד עכשיו

3. סליחה שהוא מרגיש שהוא חייב למישהו/מישהי/משהו או לעצמו

מעניין כמה סיבובים זה יכול להחזיק.

אנחנו כאילו מדברים על נגרות, וציור, ושקשוקה. אבל בעצם כל מה שהיא רוצה להגיד לי זה שאני צריך עכשיו ללקק אותה ולהתחכך בה כמו אז.

הראש כואב

העיניים מטושטשות

השרירים מכווצים

הזין לא עומד

אבל המוח מלא חרמנות

אז אפשר עמבה.