ילד כותב בתוך דלי

בכיתה ח' הצטרף ילד שאמרו לנו שהוא עלה מצרפת, אבל משום מה לא היה לו מבטא צרפתי, וגם לא מרוקני, אלא רק קללות עסיסיות בחרוזים שהוא למד מאבא שלו וטען שהן בצרפתית ושהמשמעות שלהן היא דברים כגון "אתה מסריח מהפה כמו פרה מהתחת".

כך או כך, שמו של הילד הזכיר שם של זמר מפורסם ומוערך. מבלי להיכנס לפרטים ארמוז רק ששמו הפרטי של הילד הוא לאון ושם המשפחה הוא כשושלת המשרתים בקודש בבית מקדשנו.

בזמננו החופשי השמענו או פיזמנו לו שירים עד שהיה מזעיף את פניו, מכווץ את גבותיו ואומר ללא מבטא אבל בנחרצות מעורבת בספק עצמי: "מה אתם באים לשגע אותי להגיד זה אני זה הוא?"

הנה כי כן, הכל היה יכול להימשך על מי מנוחות, עד שיום אחד בהפסקה יצא שדיברנו - אני, לאון, ועוד מישהו שהיה שכן שלו ואני לא זוכר כבר מי הוא, כי כל תפקידו בחיי היה להיות השכן של לאון באותן דקות בודדות ושם זה הסתיים.

ובאותה שיחה פתאום שאל אותי לאון:

"אתה הזדיינת פעם, זין בכוס?"

נאלצתי להודות שלא. הוא חזר על הביטוי "זין בכוס", ובתגובה חזרתי על תשובתי השלילית.

וכדי להוכיח לי שהוא כן השיג את ההישג הזה, הוא אמר שהחבר השלישי ילחש לי באוזן את הפרטים, ואז הוא ילחש לי, וכך אדע שהמידע אמין וטהור, שהרי הצלבתי מידע משני מקורות שלא שמעו זה מזה מאום מעולם.

והחבר רכן ולחש לי "עם אתי, בקומה מינוס אחת".

ואז לאון בכבודו ובעצמו רכן ולחש לי "עם אתי, בקומה מינוס אחת".

אחרי שנים לא רבות היה לי חבר טוב שגר באותו בניין קומות, ובכל פעם שהייתי בא אליו היה מתנגן לי בראש המשפט האלמותי "עם אתי, בקומה מינוס אחת", ולפעמים גם "זין בכוס".

אחרי עוד שנים מעטות אותו חבר התאבד שם בבניין הזה, אבל זה כבר סיפור אחר.

היתה לנו אורחת במשרד. אני לא יודע מה יותר משעמם במצבים כאלה - השיחות על ענייני העבודה, או הסמול טוק המחויך לעייפה שעוטף את כל זה בזמן שכל הצדדים של האירוע רוצים רק ללכת משם, לחזור לפרטיות שלהם ולהיכנס שוב לאתר פורנו או פורום קינק כלשהו.

כך או כך, שלב הסמול טוק הפעם התגלה כקווי עבר שמשום מה לא נפגשו עד עכשיו רק כמהתלה של הגורל, כי אני והיא גדלנו ממש באותם רחובות, למדנו באותם בתי ספר (אם כי בהפרש של כמה שנים), ואפילו הייתי לזמן מה חבר של איזו חברה שלה מהכיתה.

כל האירוע הפך מאוד מוזר כשבזמן שכל שאר המשתתפים כבר פרשו מזמן כל אחד לאתר הקינק החביב עליו, אני והיא עוד עומדים במטבחון המשקיף אל הגשם שהפתיע את כולם השבוע ומחליפים זכרונות בנסיון נואש למצוא בכל זאת את החיבור שהיה לנו אז, ושנינו כנראה מריצים בראש את ה"מה היה קורה אילו", ושנינו כנראה בוחנים בדמיון את הבעד והנגד, ואני שהדמיון שלי חזק יותר מזה של כל אדם בעולם, כבר נוסע איתה לחו"ל ומעניק לה שם במקלחת כהרגלי את אורגזמת חייה.

בסופו של דבר קו החיים הוא אוסף הנקודות שחמקו מלהיות הנקודות האחרות שהיו יכולות להתחבר, ולקו הזה מתחברת גם הנקודה הזאת של הדייט המאולתר במטבחון באיחור של כך וכך עשרות שנים, וכל מה שקורה ביני לבינה מאז בדמיון העל שלי.

בואי לים יחפה.

בפועל כבר עברתי לדירה שלה, אבל עדיין היתה לי הדירה שלי, והיא הפכה לדירת אוננות. הייתי מודיע לעבודה שלא אוכל להגיע, ושוקע ליום שלם של אוננות ממושכת ורצופה.

הייתי הולך ללימודים בבוקר כאילו הכל רגיל, ומשעין את הסנטר על כף היד שזה ייראה שאני גם מקשיב וגם רציני וחושב, אבל האצבעות היו מתרוממות ומתקרבות לאף, וכל השיעור הייתי רק מריח ככה את המיצים שלה שנשארו עלי.

בסוף כל ערב אני מותש רצוץ. כל הגוף שלי מתפרק על הספה. אני נלחם בנים ולא נים, ולרגעים הנים מנצח. ונשארים לי סרטים מנגנים והתכתבויות פתוחות בטלפון, ואני מתעורר לכל זה שוב ושוב, והכל חלום שמתערבב במילים ששוטפות את החושך שמסביב.

אני זוכר איך ראיתי אותה עם מישהו באיזה מועדון, אני זוכר את השדיים שלה שם, ואני זוכר אחרי כמה ימים שאני בדירה המבולגנת שלה יורד לה. לא זוכר את כל האמצע.

בשלב מסויים אתה מבין שכל מופעי האגו הם שידורים חוזרים של דברים שכבר ראית והתעייפת אפילו מלגחך עליהם.

משחק שתמיד רציתי להציע ולא היו לי חברים מתאימים. וממילא כמעט אף אחד לא קורא כאן אז אמשיך לשחק עם עצמי ועם אנשים שאני מכיר וחיים בתוך ראשי.

בסגנון ארץ-עיר, אבל זה נקרא סס"ס: סטייה, סוד, סליחה.

מגרילים אות (אאאאאלףףףףף סטופ!)

וכל אחד מספר בתורו לפי האות על:

1. סטייה שהוא מכיר (לא בהכרח שלו, אבל מעניין למה דווקא על זאת הוא חשב, אהמ אהמ)

2. סוד שלו שהוא שמר לעצמו עד עכשיו

3. סליחה שהוא מרגיש שהוא חייב למישהו/מישהי/משהו או לעצמו

מעניין כמה סיבובים זה יכול להחזיק.