שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ילד כותב בתוך דלי

לפני שבוע. 3 באפריל 2024 בשעה 8:24

יש פרויקטים שהם תהליכים שדורשים גם את הצד של הפתרון המעשי, וגם את הצד של ה"פוליטיקה", שבהכרח קשורה לרגשות.

אני בבסיס תמיד מעשי, פרקטי, שואף למצוא את הפתרון. אבל למדתי גם להשחיל את התהליך הפוליטי והרגשי, בשקט בשקט כמו עבודה עם פלסטלינה ולא כמו חציבה רועשת באבן.

ואז באים אנשים עם התפוצצות רגשית ומחרבים את כל התהליך, וכל הפרויקט חוזר אחורה.

ובינתיים בכלל קראו לי למשהו אחר ואין לי זמן אפילו לחזור לתקן. מצד שני לא ממש יש לי עכשיו מצב רוח וסבלנות לתקן.

 

לא בטוח שבכלל הצלחתי לנסח את זה בצורה מובנת. אבל גם זה לא משנה.

 

שוקל לברוח לים להמשך היום. או השבוע.

 

לפני 3 שבועות. 20 במרץ 2024 בשעה 7:25

אולי פשוט הגיע הזמן לסתום את הפה לאיזו תקופה.

 

לפני 3 שבועות. 18 במרץ 2024 בשעה 8:12

מה שמאיים ושובר זה לא צעקות, כעס, קשיחות או חוסר נחמדות.

מה שבאמת הורס את הנפש זה שלפעמים יש נחמדות, ויש חיוכים, ואין כעס, והכל בסדר.

אם אמא לא עקבית בתגובות ובחוקים הקשוחים, זה גורם כל הזמן לרצות להבין איך מגיעים לנחמדות שלה. זה הופך למטרת חיים להבין מה באמת הכללים, ואין בסוף כללים כי אין עקביות. זה לקחת את הנפש בת ערובה. זאת השליטה בנפש.

 

פעם קראתי שורה באיזה שיר שבו ציפור אומרת: "מה שפוצע את כנפי חלומי הוא לא סורגי המתכת, אלא הרווחים הצרים ביניהם, שחושפים את יופי החוץ".

 

 

 

לפני 3 שבועות. 17 במרץ 2024 בשעה 7:10

אני חושב שאנשים שצועקים ומפחידים מקבלים את מה שהם רוצים יותר מהר, אבל מאבדים הרבה יותר מזה בטווח הארוך.

פעם הייתי כזה.

אני חושב שהיום אני יותר שקט ופחות חשוב לי לעשות רושם של כוח, אבל בסוף אני תמיד מקבל את מה שאני רוצה ודברים קורים כמו שאני רוצה. תמיד. רק שזה קורה לאט, בטווח הארוך.

ולפעמים נמאס לי מזה. 

 

Zen

לפני 4 שבועות. 13 במרץ 2024 בשעה 21:34

Give me life, give me peace, give me noise

 

 

.

לפני חודש. 12 במרץ 2024 בשעה 6:38

ראיתי הבוקר מכונית שחנתה מתחת לעץ, ונשרו עליה המון פרחים אדומים גדולים.

זה או "איזה יופי העולם הזה יכול לתת בלי שתיכננו"

או

"כוסאמק עץ מסריח רק אתמול שטפתי את האוטו"

 

לפני חודש. 9 במרץ 2024 בשעה 8:04

אני כבר הרבה זמן בתהליך של הסתגרות. גם פיזית, מתעכב לפתוח את התריסים בבוקר, שומר עוד על החושך שלא יברח.

פחות מדבר, ופתאום גם פחות מפריע לי שלא מקשיבים.

יש בזה גם דברים חיוביים אני חושב. 

 

.

לפני חודש. 5 במרץ 2024 בשעה 7:58

עברת תאונות דרכים, פציעה בצבא, פיגוע - והפוסט טראומה שהמוח שלך בחר היא בגלל יחסים עם אישה.

 

לפני חודש. 25 בפברואר 2024 בשעה 18:12

כמה מאמץ.

כל סמול טוק עם לקוח, כשאני תוקע את הבדיחות השנונות בדיוק כמו שהוא מצפה ממני, כמו מיומנות של תפקיד בהצגה.

כשחבר מתקשר כי הוא צריך עזרה במשהו, ואני נותן את העצה שממוקמת בדיוק מושלם בין להיות מבין ומועיל לבין להגביל את העזרה רק לשיחה הזאת.

להראות כאילו עדיין יש לי סבלנות. ואז לברוח לעצמי.

כמה מאמץ.

 

לפני חודש. 24 בפברואר 2024 בשעה 9:24

בזמן שהם ישבו לאכול קינוח הלכתי לשירותים.

קצת בשביל פיפי, ובעיקר כדי לברוח למקום שקט.

במקום השקט הזה התלבטתי אם לעורר את הפטיש שלי מפעם ולחטט קצת בסל הכביסה, ובעוד אני מתלבט התחילה מבחוץ שירה רחוקה מהרמקול של איזה בית כנסת, עמוסה בהד של כל הבניינים שיש בדרך, עד שבקושי אפשר לזהות.

"שלום עליכם מלאכי השרת"

אני מכיר את זה, זה תמיד ככה שם. אבל זה תמיד מפתיע כשזה מתחיל.

ואז במקביל לפסקול הזה התחלתי לשמוע גניחות. התקרבתי לחלון ופשוט הקשבתי. שלום עליכם אוחחח כן כן מלאכי השרת אתה מטריף אותי מלאכי עליון אני גומרתתתת מלך שליייי.

ויצאתי בחזרה לסלון כאילו הכל נורמלי. ואפילו נשאר קצת מהקינוח.