ילד כותב בתוך דלי

לפעמים אני פונה לפורנו רק כדי לראות אם אני עדיין מצליח להרגיש מגורה.

זה עובד כמו שגירוד בעור מרפא פצע.

לילה ללא שינה שמתעורר לתוך יום של צעקות.

1. לפעמים יש כמה דקות שנראה שהכל נורמלי, הכל בסדר, כל המפלצות הלכו לישון בתוך כל הנפשות שלהן. וזה נראה כמו פעם, או כמו שהיה יכול להיות, וזה הכי מפחיד.

2. "פיקניק" עם חברים שלא היו פה שנה. הכלד שידור חוזר של כל הפיקניקים אי פעם.

3. לשרוט את הידיים באיזו עבודה חקלאית, או לפחות גינון, זה לא פתרון אבל זה מאפשר להרגיש יותר את הנשימות.

יש פרויקטים שהם תהליכים שדורשים גם את הצד של הפתרון המעשי, וגם את הצד של ה"פוליטיקה", שבהכרח קשורה לרגשות.

אני בבסיס תמיד מעשי, פרקטי, שואף למצוא את הפתרון. אבל למדתי גם להשחיל את התהליך הפוליטי והרגשי, בשקט בשקט כמו עבודה עם פלסטלינה ולא כמו חציבה רועשת באבן.

ואז באים אנשים עם התפוצצות רגשית ומחרבים את כל התהליך, וכל הפרויקט חוזר אחורה.

ובינתיים בכלל קראו לי למשהו אחר ואין לי זמן אפילו לחזור לתקן. מצד שני לא ממש יש לי עכשיו מצב רוח וסבלנות לתקן.

לא בטוח שבכלל הצלחתי לנסח את זה בצורה מובנת. אבל גם זה לא משנה.

שוקל לברוח לים להמשך היום. או השבוע.

אולי פשוט הגיע הזמן לסתום את הפה לאיזו תקופה.

מה שמאיים ושובר זה לא צעקות, כעס, קשיחות או חוסר נחמדות.

מה שבאמת הורס את הנפש זה שלפעמים יש נחמדות, ויש חיוכים, ואין כעס, והכל בסדר.

אם אמא לא עקבית בתגובות ובחוקים הקשוחים, זה גורם כל הזמן לרצות להבין איך מגיעים לנחמדות שלה. זה הופך למטרת חיים להבין מה באמת הכללים, ואין בסוף כללים כי אין עקביות. זה לקחת את הנפש בת ערובה. זאת השליטה בנפש.

פעם קראתי שורה באיזה שיר שבו ציפור אומרת: "מה שפוצע את כנפי חלומי הוא לא סורגי המתכת, אלא הרווחים הצרים ביניהם, שחושפים את יופי החוץ".

אני חושב שאנשים שצועקים ומפחידים מקבלים את מה שהם רוצים יותר מהר, אבל מאבדים הרבה יותר מזה בטווח הארוך.

פעם הייתי כזה.

אני חושב שהיום אני יותר שקט ופחות חשוב לי לעשות רושם של כוח, אבל בסוף אני תמיד מקבל את מה שאני רוצה ודברים קורים כמו שאני רוצה. תמיד. רק שזה קורה לאט, בטווח הארוך.

ולפעמים נמאס לי מזה. 

Give me life, give me peace, give me noise

ראיתי הבוקר מכונית שחנתה מתחת לעץ, ונשרו עליה המון פרחים אדומים גדולים.

זה או "איזה יופי העולם הזה יכול לתת בלי שתיכננו"

או

"כוסאמק עץ מסריח רק אתמול שטפתי את האוטו"

אני כבר הרבה זמן בתהליך של הסתגרות. גם פיזית, מתעכב לפתוח את התריסים בבוקר, שומר עוד על החושך שלא יברח.

פחות מדבר, ופתאום גם פחות מפריע לי שלא מקשיבים.

יש בזה גם דברים חיוביים אני חושב.