ילד כותב בתוך דלי

אם היית פעם מכור למשהו, כל רגע של קושי יכול להיות הזדמנות לצמיחה בעיני כל היועצים מסביב, אבל בעיניך זה רגע של העמידה על סף התהום, התירוץ האפשרי לברוח שוב אל הרעל המוכר.

זה ככה אם ההתמכרות היתה לרעל בדמות סם, הרגל, אלכוהול, סיגריה, קפה.

וזה ככה גם אם ההתמכות היתה לרעל בדמות אדם.

למה תמיד אמהות עם ילדים מגניבות אלי מבטים כשאני יושב לעבוד בקפה, ורווקות צעירות לא?

ולמה בכלל אמהות יושבות עם ילדים בבתי קפה?

תמיד היו פה א/נשים שכתבו פנטזיות סקס ושליטה הכי בנאליות בטון ובבטחון שהן הכי מקוריות ומעניינות.

ותמיד היו פה א/נשים שקראו את זה ברטט ובהתלהבות כאילו זה באמת מקורי ומעניין.

ובכל פעם שאני בטעות נתקל בדבר כזה אני מרגיש כאילו נכנסתי בטעות לדרך הלא נכונה במבוך ונתקלתי עם המצח בקיר.

מהימים האלה העמוסים, שאין רגע לעצור, שהכל בריצה מפה ולשם ומלא דברים לעשות, ובסוף אין שום דבר מעניין לספר.

בשלב מסויים אמרתי להם שאני הולך, שהתעייפתי, שאין לי כוח.

הם אמרו אחלה והרימו את בקבוקי הבירה לשניה ככה, חצי לחיים וחצי ביי.

הם ימשיכו לדבר שם, חצי זכרונות של צחוקים וחצי דעות בנאליות על המצב.

הלכתי הביתה, אמרתי להם שאין לי כוח ושאני עייף.

לא נראה לי שהם הבינו למה התכוונתי.

עמדתי מול הים לראות את הגשם מנסה להכות בו. הגלים היו חזקים יותר. הרוח נשבה חזק ישר לתוך הפה שלי ועצרה את הנשימה שלי. מילולית.

רציתי להוריד חולצה כדי שגם הגוף ירגיש יותר, אבל זה נמנעתי מזה, שלא יראו.

https://thecage.co.il/imagr/?u=90361%2Falbums%2F300-90361%2FOTJlMWE3NGQ0MTl.png&dpr=1&&w=1140

לפעמים אני מקבל פתאום חיוך מפתיע מאישה זרה ברחוב, ורק אחר כך מבין שזה בגלל שהייתי עם חיוך ממשהו ששמעתי באוזניות באותו זמן. וזה חבל כי עדיף להישאר עם האשליה המתוקה ולא להבין את האמת הזאת.

להיות חזק בשביל אחרים, זה מה שנותן סיבה לקום מהמיטה בבוקר.

ואם היא לא היתה כל כך מזכירה לך את ההיא שאתה דואג לה מרחוק, כך כך מזכירה לך עד שחשדת בהתחלה שזאת באמת היא בתחפושת, האם גם אז היית ממשיך להסתכל ולהתעניין?