ילד כותב בתוך דלי

בשלב מסויים אתה מבין שכל מופעי האגו הם שידורים חוזרים של דברים שכבר ראית והתעייפת אפילו מלגחך עליהם.

משחק שתמיד רציתי להציע ולא היו לי חברים מתאימים. וממילא כמעט אף אחד לא קורא כאן אז אמשיך לשחק עם עצמי ועם אנשים שאני מכיר וחיים בתוך ראשי.

בסגנון ארץ-עיר, אבל זה נקרא סס"ס: סטייה, סוד, סליחה.

מגרילים אות (אאאאאלףףףףף סטופ!)

וכל אחד מספר בתורו לפי האות על:

1. סטייה שהוא מכיר (לא בהכרח שלו, אבל מעניין למה דווקא על זאת הוא חשב, אהמ אהמ)

2. סוד שלו שהוא שמר לעצמו עד עכשיו

3. סליחה שהוא מרגיש שהוא חייב למישהו/מישהי/משהו או לעצמו

מעניין כמה סיבובים זה יכול להחזיק.

אנחנו כאילו מדברים על נגרות, וציור, ושקשוקה. אבל בעצם כל מה שהיא רוצה להגיד לי זה שאני צריך עכשיו ללקק אותה ולהתחכך בה כמו אז.

הראש כואב

העיניים מטושטשות

השרירים מכווצים

הזין לא עומד

אבל המוח מלא חרמנות

אז אפשר עמבה.

כולם סביבי כאלה חסרי סבלנות.

אין לי כבר סבלנות לזה.

זה כאילו המקום שלי לכתוב דברים שאני לא מוציא במקום אחר.

ולפעמים זה טוב לי שגם פה לא הרבה קוראים. 

אבל לפעמים גם קצת חבל.

קורא פה לאחרונה על כל כך הרבה פרידות.

חלקן פרידות שמחברות אותך לעצמך.

ואחרות פרידות מעצמך כדי להתחבר לאשליית הגשמת הפנטזיה.

במקום אחר, בזמן אחר, היינו מפלרטטים הדדית ומרגישים את המתח המיני מחפש דרך להיפרץ ולהיפרע.

אבל יצא שנפגשנו כשרבנו על חנייה.

ובכל זאת, גם תוך כדי הויכוח הסתכלתי דרך הבגדים שלך, וחשבתי איך במקום אחר, בזמן אחר, הכעס נאחז בכמה נשימות אחרונות, השדיים הרכים משתחררים, הבטן הגדולה והיפה עולה ויורדת, והמגע המצמרר על העור מנחם הכל. 

'אתה יכול בבקשה לשמור לי על התיק והדברים"?

שנים לא ביקשו ממני לשמור.

חשבתי שזה כבר לא דבר שקורה.

ומה גרם לך לסמוך עלי שאשמור ולא אגנוב בעצמי?

ומה יש שם בתיק שלך שהכי כדאי לשמור עליו?

ומי ישמור עלייך כשהתיק יישאר פה איתי?