לפני 4 שנים. 5 באוקטובר 2020 בשעה 10:10
מדי פעם אני שוב נזכר באישה ההיא שאני לא מכיר.
ישבתי לכמה דקות לבד בשולחן בחוץ בבית קפה, כשעוד היו יושבים בבתי קפה. קפה מהיר וסיגריה לפני שאני חוזר הביתה מפגישת עבודה.
היא באה ושאלה אם אפשר לרגע את המצית שלי.
היא היתה משהו שלא ראיתי אף פעם. קמטים מסביב לעיניים עם חיוך של המון שנים, גוף גדול שלא אכפת לו באיזו שמלה רפויה הוא נמצא, שיער אפור שלא אכפת לו להתנפנף בחוסר סדר.
והמבט הזה שחודר אלי, כשהיא מחליטה פשוט לשבת מולי כי אין שולחן פנוי, ויודעת שמשהו בי נפער כדי להכניס אותה.
והיא עדיין לא יצאה מתוכי.
למרות שלא דיברנו עוד, ולא ראיתי אותה מאז אף פעם.