לפני 3 שנים. 12 בנובמבר 2020 בשעה 19:54
אני והיא, ומה שאני איתה, ומה שהיא רואה בי כשאני איתה, ומה שאני מנסה לא להיות כשאני איתה.
בסוף מגיעים לאיזון בין היצר החייתי הזה אצלי (שהרבה פעמים מונע מקולות פנימיים שמכוונים אותי) לבין המבוכה והקושי שלה (שאולי גם שם יש קולות פנימיים, הלואי שהייתי שומע אותם). משהו כמו דרך ביניים כזאת, נקודת אמצע. אני חושב שקשה לשנות בני אדם באמת, אבל לפעמים הם יכולים להתגמש בסיטואציה הנכונה, לפחות באופן זמני.