"תספר לי עליה" היא אומרת.
אני מספר, מנסה לצנזר, לדבר במרומז, בעדינות.
היא שואלת עוד ועוד, מנסה להיכנס לפרטים בלי להגיד את המילים המפורשות.
היא מתפתלת במחשבות, מלטפת את השיער כאילו זה יעזור לפתור את המבוכה.
אני מחבק אותה, מכוון אותה לעמידת שש על המיטה, מוריד לה יותר נמוך את הראש, מלטף, מתכופף אליה ולוחש.
"תישארי ככה"
אני יושב לידה וממשיך לספר, מתחיל להיכנס יותר לפרטים, מתחיל לשלב מדי פעם את המילים הבוטות יותר.
אני בוהה בתחת שלה מאחור, אני רואה מתחתיו בהמשך את הכוס, כבר מבריק מרטיבות.
אני ממשיך לספר, בכל פעם שאני אומר "כוס", אני רואה את הכוס שלה מגיב. פועם.
בכל פעם שאני אומר "זרע" אני רואה את המאמץ שלה להישאר ככה במקום.
בכל פעם שאני אומר "מוצצת", או "זין", או שוב "כוס", אני רואה את ההתכווצויות שלה, את הרטיבות מתחילה לצאת ממנה החוצה.
אני אומר לה "אל תגעי".
אני רוצה שזה יתפתח.
אני מתקרב לאוזן שלה ומספר לה מה ראיתי אצלה מאחור, איך היא נראית עכשיו.
שם אני שומע את היללה שלה.