ילד כותב בתוך דלי

אף פעם לא ברחתי. ופתאום אני רוצה לברוח. מרגיש את הלחץ ממש פיזית על החזה. כמו סלע כבד וחד.

העומס בעבודה, פלוס פרויקטים פרו בונו שלא נעים לומר (אבל בשביל מה יש לי פה בלוג אם לא כדי לומר דברים שלא נעים בחוץ) - אבל מרגישים כמו אילוץ, כמו טורח.

ושיחות מתישות וחסרות תוחלת עם אנשים, כולל משפחה. זה מעייף.

והעניין הבריאותי הקטן הזה שמרים ראש, עם או בלי קשר לכל זה.

בא לי לגור באוהל ליד איזה נחל שבוע. לקום בבוקר לשטוף פנים ולהכין תה על מדורה ולנגן בגיטרה בלי לדעת מה.

או סתם לישון כל היום. אני מתגעגע לישון.