ילד כותב בתוך דלי

מה שמאיים ושובר זה לא צעקות, כעס, קשיחות או חוסר נחמדות.

מה שבאמת הורס את הנפש זה שלפעמים יש נחמדות, ויש חיוכים, ואין כעס, והכל בסדר.

אם אמא לא עקבית בתגובות ובחוקים הקשוחים, זה גורם כל הזמן לרצות להבין איך מגיעים לנחמדות שלה. זה הופך למטרת חיים להבין מה באמת הכללים, ואין בסוף כללים כי אין עקביות. זה לקחת את הנפש בת ערובה. זאת השליטה בנפש.

פעם קראתי שורה באיזה שיר שבו ציפור אומרת: "מה שפוצע את כנפי חלומי הוא לא סורגי המתכת, אלא הרווחים הצרים ביניהם, שחושפים את יופי החוץ".