ילד כותב בתוך דלי

אני אביט בך במבט שחוקר כל קפל וקמט. שרואה את העור והבשר דרך הבד המתאמץ לעוות את קווי המתאר.

את תגידי לעצמך שזה בטח עוד פעם המבט הלועג והחודר שאת מכירה מאז שהגוף גדל.

משהו בך בכל זאת יביט בחזרה.

אולי זה מה שקרה לך אתמול, אולי זאת השיחה שלך עם החברה הבוקר בקפה, אולי זאת פיסת זיכרון ממשהו אחר, רחוק בזמן ובמרחב.

אי אפשר להסביר למה בורחים למגע כזה, הכי סודי והכי מלא בייצר, הכי מבליט כל פיסה בגוף והכי משכיח את המלחמה איתה.

לפעמים החושך המאובק והצפוף הוא החופש הכי גדול שנדע.