במבט של ביוגרף, אני חושב שלמרות שהייתי ילד מאוד סקרן מינית - כזה שבוהה בתבליט הפות על הג'ינס של המורה ביסודי, או הולך לבית הספר שעה מאוחר מהנדרש כי השכנים ממול החליטו לפצוח בפעילות מינית בדיוק ב-7:45 (ר' כאן), או כזה שהולך לחבר ומחטט קצת בסל הכביסה של אמא שלו - הייתי בסיכומו של דבר מאוד תמים כשזה הגיע להזדמנויות אמיתיות.
כשמישהי מאוד יפה התחילה איתי בכיתה ט', אמרתי תודה למחמאה שלה ורק אחרי שנה חיפשתי אותה כדי להגיב כראוי, לשווא.
כשמישהו מבוגרת ממני כבר ממש התנפלה עלי באיזה אחר צהריים (בנסיבות שזה לא המקום לפרט אותן) באופן ממש חד משמעי בעיסוי לשון לשקדים שלי, הרגשתי שאני מעט מגזים כשאני מגשש לאט ובזהירות לפטמות שלה.
הרבה מההתנסויות שלי, גם המיניות וגם לא, נראו לי בזמן אמת כצירוף מקרים בדיוני שקורה בכלל למישהו אחר ואני רק משתאה מעוצמת החוויה, או מעצם זה שהיא בכלל מתרחשת.
יש לי דמיון בעל עוצמות שלרוב האנשים אין, ככל הנראה כי הם לא מעוניינים בזה. יצאתי למסעות שלמים ולמערכות יחסים שלמות בכוח הדמיון, וזה כמעט היה כמו להיות שם, יהא ה"שם" הזה אשר יהא.
יש בי סקרנות להציץ, לצותת, ללמוד על הפרטיות והסודות - ובתחום הסודות אומנתי היטב במשך השנים, להיות בחיים של אחרות ואחרים מהצד, הזבוב על הקיר, הראי שמולו מתירים הכל, האוזן שסופגת ומכילה את מה שחבוי.