ילד כותב בתוך דלי

איכשהו, חורבות מוזנחות של חו"ל נראות לנו קסומות ורומנטיות.

ילדים בלויי סחבות משוטטים בסמטאות מתפוררות עם זרימת מים מעופשים שלא ברור מתי והיכן התחילה, ריח של בגדים שזקוקים לכביסה, ואיזו כמיהה לדג שיאזן ויסביר את הכל.

ועבורנו זה אתר תיירות, חיפוש אחרי זווית מרתקת לצילום שיתפוס את כל האווירה, או את האווירה שאנחנו רוצים שתהיה, ותחושה של זכיה במדליה עם כל לחיצה על הדק המצלמה.

אולי גם חורבות מוזנחות של אנשים הם עבורנו קצת ככה.

תמונה אקראית מחיפוש "כפר בכרתים" בגוגל, לעומת תמונה שאני צילמתי פעם בכפר בכרתים: