ילד כותב בתוך דלי

נזכרתי היום פתאום במישהי מלפני עידן הקורונה. כבר נראה רחוק, אבל פתאום עלה הזיכרון בצורה חדה כאילו עכשיו חזרתי מהפגישה.

פגישת עבודה, היכרות עם לקוחה חדשה. והיא יושבת מולי ויש לה את המבט... אותו מבט שאני רואה תמיד בפנטזיות, בדמיונות. עם חצי חיוך שמחדד את העיניים. קשה להסביר. זה המבט שאני קורא לו "המבט שיודע".

הייתי מנומס, שמעתי מה היא צריכה, הינהנתי. אבל המבט הזה...

אז בסוף גימגמתי איזה שהוא תירוץ והמלצתי לה על מישהי אחרת.