לפני 15 שנים. 11 ביולי 2009 בשעה 8:36
קודם היה זה
ואחרי כן הלכתי לקרוא אותה,ואני עדיין קוראת,צוחקת,בוכה,מלאת פליאה.
מעולם לא קרה לי ששמעתי סופר נושא דברים לפני שקראתי את ספריו ורק אחרי שהתחלתי
לקרוא אותה הבנתי שהיא כותבת כמו שהיא מדברת - יכולתי לשמוע אותה מדברת את הספר שלה,מטעימה מילים.
אני לא יודעת לעשות את זה,אצלי זה בדיוק להיפך. מי ששומע אותי לא יכול לנחש שאני
כותבת בדיוק ההיפך מאיך שאני דוברת.והלוואי וידעתי לעשות ההיפך,הלוואי שיכולתי
לגלות במילים מדוברות את עצמי,כמו שאני עושה כשאני כותבת.
************************************************************************************************
אלה הם ימים בשקט,שיגרה ברורה ומלאכותית ושומרת דעתי מלצאת מעצמה.
אני שונאת אותה ומחבקת אותה חזק,יש ימים שאני לא מדברת עם אף אחד חוץ
מהשלום שלום בבוקר במשרד. אבל בתוכה אני מגלה לפעמים תובנות,הבזקים של
הבנה סובבים כמו טורנדו קטן בתוך עצמי,סופים בשמלות לבנות מתנופפות בגלים
רוקדים את אלוהים בתוכי למאית השניה.
ועכשיו הזמן לחבר עוד,לחבור לעוד.עכשיו הזמן לתוספת,להוסיף עוד - עוד חברים,עוד התנדבות,
עוד לימודים,עוד טיול,מעשים במקום מילים,לשתף במקום להתבונן,לבנות במקום להכין.
*************************************************************************************************
אני חולמת עליך לפנות בוקר.חלומות מדכאים,מעליבים משפילים בעצם זה שאתה
מופיע בתוכם. בכולם אתה מופיע כמי שמסרב לי,חסר אמונה,אתה מפנה לי את גבך,
הולך פיזית או נעלם בתוך שתיקה.אני קמה מיד אחרי כן,מיואשת,מאוכזת,עייפה
כאילו עוד לא ישנתי,קרעים של אותו חלום חגים בי כמו זבובים.
אני רוצה לסיים את זה. (כן,אני יודעת,זו בעצם הסתיים על ידך,לא אגנוב לך את
הבעלות על הצעד הזה)
פגעת בי.הכאבת לי.לא בכך שסירבת לי אלא בזה שנעלמת. צימצמת נוכחות לאט לאט,
שבוע אחרי שבוע עד שיום אחד התעוררתי והבנתי שנעלמת מעבר לפינה והשארת
אותי עומדת תוהה היכן אתה, לבד.
לפני הכל,הייתי חברה שלך,השתדלתי בכל מאודי לעשות את מה שאני יודעת כחברה - לעודד,לעטוף,לשמח,להשתתף,לחבק. ציפיתי לקבל את החברות שלך גם כן.
ידעתי שזה לא הולך מידה כנגד מידה,שלא תוכל להיות חבר כמו שאני כחברה.אבל
ציפיתי לבייסיק'ס,שלפחות תשמור על המהות של המושג.והייתי צריכה אותך,אי שם לפני
חודש,הייתי צריכה כל פיסה של טוב שהעולם יכול להעתיר עליי ,וידעת,ידעת שאני מצפה לזה
ממך כי ביקשתי במילים מפורשות.
ובכל זאת החלטת ללכת.
פעם אמרת לי שאתה מעדיף להיות זה שנפרדים ממנו מלהיות זה שנפרד.שאתה מביא
את המצב למקום שמי שמולך כבר שונא אותך ולא יכול אחרת מאשר ללכת ממך.
אני מניחה שזה מה שעשית גם כאן.
כל יללות הקורבן שלך על כך שהחברים הכי טובים שלך תקעו לך סכין בגב,שתמיד
הבגידות הכי מכוערות הגיעו ממי שכינית חברים..... ואני לא הבנתי,לא הצלחתי להבין
איך דברים איומים שכאלה נעשו לך ולמה,למה מגיע לך.
אבל עכשיו אני מבינה. מי שמפנה את גבו לאחר שלא יתפלא שאותו דבר נעשה גם לו.
אתה לא חבר שלי יותר.אני מבינה קצת יותר מי אתה וסולחת לך הרבה - אבל אתה לא
חבר שלי יותר. לא אהיה לך יותר אהובה,נחמה,שעשוע וחברה.אני משחררת אותך
מתוכי,אני מניחה אותך בפינה שלך וסוגרת את הדלת אחריך ולא מביטה בעינית.
יש לי דברים אחרים לעשות 😄
