הויה דולורוזה של חד הקרן

כמה התגעגעתם אליי ? ומי בא לאמא?
לא,אמא לא שיכורה,רק לא ציחצחה שיניים לפני ששתתה בירה.
לפעמים עדיף לעשות באנג'י כשאתה מבוטח עי סוכן מפוקפק שלא היית מוכן לבטח אצלו את הקפיצים של המזרן שלך,מאשר לשחק פוקר.
פוקר זה משעמם.
אני מעדיפה סקס.סקס קבוצתי עם כל שחקני הפוקר.או עם אחד מהם שברח הרגע בצרחות.אבל זה מפני שהוא צריך לשירותים.
יש לו זין שאני רוצה ליצוק בגבס ולהעמיד על האח שאין לי.
יש לו זין שאני רוצה לצקת בסיליקון ולמצוץ אותו כל הדרך לשינה.
רפיל
לידו אני כבשה נכנעת,אפילו התלתלים מתיישרים לי.גם למטה.
כל הרעש האנושי מסביב מפריע לי,למטה,כשהוא מעליי,מחוברים פעמיים,ככה,אוטומטית רגליים פשוקות ואני קרקס מלא מים ואקרובטים צונחים מטה
אין לי רשת ביטחון כי הוא לא יודע.ונילי מומר.
כשאני רוקדת,כל העיניים עליי,כשהוא רוקד איתי,כשאנחנו רוקדים,אין אף אחד מלבדינו.אפילו ברגעים הכי קשים שלי אני שוכחת כל מה שמסביב כי הוא רוקד איתי.

(בריטני ספירס בגירסת אלקטרו האוס מלווה את הרשומה הזו,אגב).
גלאם טראש,כי זה מה שזורם לי בורידים,קצב של שמונה,וחתיכה ממני ניתנת לו כל פעמים שהוא מבקש.
אף פעם הוא לא מבקש,הוא מניח אוטומטית שהיא תינתן לו.
והוא צודק.
***********************************************************************************************************************************************************
בן זוגי האחרון (בדיחה) מיסיונר בשירות עצמו נואם באוזניי ,יודע יותר טוב ממני,זונה מול זונה.
פני פוקר,הא הא,גדול ליידי גאגא.
עייפות גדולה,כבדה ברגע שהוא עולה בי,אבל הוא עוד לא מניח,עדיין שם,עד שאסלק אותו או עד שאשלים,עם עצמי,שנתתי לו,שהייתי מוכנה.
אבל יום אחד הדלת במוחי תיסגר גם כן,ברעש אדמה ואניח אותו בחדר ההוא,האור במנורת הפלורסנט יהבהב פעמיים ואז יכבה.שלא להידלק שוב.לעולם.
לחיים.
אני מעמידה את עצמי למשפט.ידיים מתאגרפות מול,לא מוכנה,לא אני רציתי בזה,לא ביקשתי,לא רוצה!!!!!!!!
אני רוצה את היד שלו מלטפת את מותניי ,מועכת את הבשר הרך,תנועה כל כך ידועה,כל כך מוכרת,כמו לחזור הביתה.היד והעור,והצעקה,והלשון האילמת,ואלפי החדרים באחוזה שהיא אני.
חריף על הלשון,בגב הלוע,ראש צמר גפן.
אבל מישהו שומר עליי.
רציתי להתלונן ויצא לי שיר אהבה.
אז כולם אשמים והאהבה שלי כלואה.ובשירותים,עם הנייר ביד,מבט לכוד על היד שפורמת לאט ומסירה,אצבע רטובה מרוק שנלקק מלשון רחבה על שפתיים בשרניות,אור כותרת,רק לראות ולא לגעת,אני עושה מקום עי ריווח ירכיים,מעליי יד נשענת על ,אני מסוגלת להכל,לסבול הכל,להיות לא כלום,להיות הכל,נדהמת בוהה בזרזיף שמשוטט ליד ומעל,טיפה אחרונה,ה,משולש צל המסדרון והדלת נאנחת.
זה מעולם לא קרה.מעולם לא ראיתי,מעולם לא שמעתי,

אני לא האדם לקבל ממנו עצות אבל אם יש עצה אחת שכדאי לקבל ממני היא זו - קרלסברג. חרא של בירה.
אבל העולם,שלי.